"הפרוטוקולים של זקני ציון" היו מסמך אנטישמי מזויף המתאר את תוכניות הפעולה לכאורה של העם היהודי להשתלט על העולם. הוא מכיל 24 פרקים מפורטים שכל אחד מהם מכונה "פרוטוקול". המסמך זויף על-ידי המשטרה החשאית של רוסיה הצארית והופץ בתחילת המאה ה-20 ברחבי עולם ושימש מאז כתעמולת זדון וזוועה אנטישמית לנאצים ולגורמים אחרים ברחבי תבל ולחלקים של העולם הערבי.
"הפרוטוקולים" לא נעדרו גם מארון הספרים של תעשיין הרכב הנרי פורד ושימשו לו לסדרת המאמרים האנטישמיים שלו בעיתונות האמריקנית ולארבעת הכרכים בשם "היהודי הבינלאומי" שיצאו לאור מטעמו ושגם היטלר התייחס אליהם ב"מיין קאמפף". "הפרוטוקולים" שיצאו לאור ב-1903 גם מסתמכים על הקונגרס הציוני הראשון שנערך בבאזל - חלק, כביכול, מהמזימה היהודית הזאת - סימן שלקשר המגמתי בין אנטישמיות והפגנות נגד ישראל באוניברסיטאות בארה"ב ובמקומות אחרים מזה ולציונות מזה יש אבות טומאה שקדמו ל-BDS.
"פרופובליקה" הוא ארגון אמריקני ללא כוונת רווח שמגדיר את עצמו כמרכז לעיתונות עצמאית והמתמקד, לדבריו, בתחקירים לתועלת הציבור ושפעילותו ממומנת בעיקר על-ידי קרנות ציבוריות שונות כולל "קרן פורד" וכן על-ידי ג'ורג' סורוס. כמה מפרסומי "פרופובליקה" זכו בעבר לפרסי פוליצר שהאדירו את מעמדו היוקרתי, אך דווקא עובדה זו מדגישה את הפרוורסיה שהגוף הזה משמש אכסנייה לסדרת מאמרים מוטים בהם מתנהל לאחרונה מסע הכפשה נגד מדינת ישראל ומי שמסייעים לה.
מחבר הסדרה בעלת עשרות העמודים הוא עיתונאי בשם ברט מרפי והכותרת של מאמרו האחרון שפורסם לפני כשבועיים טוענת שישראל משתמשת באופן בלתי חוקי בפצצות תוצרת ארה"ב וזאת בידיעתם המלאה של ראשי משרד ההגנה - "כשמספר הנספים בעזה הולך וגדל". המאמר ממשיך ומפרט פעולות צבאיות של ישראל מכוונות כביכול נגד האוכלוסייה האזרחית וברמז עבה מאשים פקידים אמריקנים, כולל השגריר בישראל ג'ק לו, בהעלמת העובדות, האשמות שמהדהדות את מגמת השמאל הקיצוני והאנטי-ישראלי ובחלקו האנטישמי בסיעה הדמוקרטית בקונגרס שפועלת להפסיק את הסיוע הביטחוני לישראל, כל זה מבלי להתייחס לא לטבח של 7 באוקטובר ולפשעי החמאס ולא לכך ש"בתי הספר והמסגדים, מחנות הפליטים והמקלטים" שהוא מזכיר בהבלטה ושצה"ל פעל נגדם היו למעשה בסיסים ומוצבים צבאיים של ארגון הטרור.
אפילו עצם המונח "טרור" לגבי מעשי החמאס הוכנס למרכאות. זה רק היה המאמר האחרון בסדרה, לפחות לפי שעה. קדם לו מאמר שטען ש"ישראל חסמה בכוונה סיוע הומניטרי לעזה והאשים את מזכיר המדינה בלינקן שדחה ביודעין מידע שקיבל בהקשר זה מגורמים שונים. אונרא? מידת היושרה המפוקפקת של כותב המאמר באה לביטוי במשפט הכוזב כי "ישראל חסמה במכוון אספקת מזון ורפואות", מבלי לציין שרפואות חיוניות לא הגיעו דווקא לחטופים ולחטופות.
עוד לפני כן, בחודש אפריל, הופיע מאמר של מרפי שטען מבלי לפרט שבלינקן נמנע במשך חודשים ארוכים מלהטיל סנקציות על יחידות צבא ומשטרה ישראליות "שהועלו נגדן האשמות על עבירות זכויות אדם". במכוון או לא, בכל ההאשמות לפיהן בממשל אין כביכול התייחסות מספקת למעשיה "האסורים" של ישראל בולטים השמות של מזכיר המדינה בלינקן, השגריר בישראל לו וסגנית עוזרת מזכיר המדינה מירה רזניק המתוארת כאחראית עיקרית ללחץ לאספקת אמצעי לחימה לישראל - כולם במקרה או לא במקרה יהודים.
לכל אחד מהנושאים האלה יש אולי יותר מצד אחד, אך קשה שלא לראות גישה מגמתית בסדרת המאמרים האלה דמויי פרוטוקולים על מעשיה השליליים, כביכול, של ישראל ושל המסייעים לה ומבלי להתייחס להקשר המצמרר של מה שקורה בעזה ומה שקרה קודם בישראל - גישה שבין היתר, ואולי בראש ובראשונה, צריכה לעורר את השאלה אם יש קשר בינם לבין הגל האנטישמי ששוטף את אמריקה ושברט סטיוונס, הפרשן היהודי של ה"ניו-יורק טיימס" רואה בו איום חסר תקדים על יהודי ארה"ב. כלומר, האם הגל הזה מזין את דברי השטנה שמתפרסמים או ניזון על ידם.
כפי שכתב בזמנו ההיסטוריון הבריטי-יהודי סימון שמה, "לשמאל היסטוריה ארוכה ואומללה עם היהודים". נראה שיש לו היום נציגים גם במוסדות השלטון לרבות פקידים בדרגים שונים שהתפטרו מתפקידם כדי למחות על הסיוע לישראל ובתקשורת, כולל האלקטרונית כמו רשת הטלוויזיה CBS, שנוסדה על-ידי יהודים, ושלאחרונה "צלבו" בישיבת ההנהלה שלה מגיש חדשות יהודי שהעז להציג גם את הצד הישראלי. למצב שישרור באמריקה אחרי הבחירות הקרובות וכינון הממשל החדש בינואר, בין שזה יהייה דונלד טראמפ או קאמלה האריס, יהיה בשנים הקרובות השפעה גם על האווירה והמציאות התקשורתית והציבורית בכלל כלפי ישראל ויהודי ארה"ב כאחד ולמאמרים מסוגם של אלה שהתפרסמו ב"פרופובליקה" גם תהייה השפעה על כך.