ברצוני לצטט לכם קטע מטור של עמית סגל מיום שישי האחרון:
"שני סיפורים על צעירים חרדים. הראשון הגיע השבוע למבחן תיאוריה לאחר לימודים ממושכים, אך הבוחן הודיע לו שאינו יכול להיבחן עקב עיצומים על אי-התייצבותו בלשכת הגיוס. השני, אח לתשעה, דווקא התגייס, והשבוע נערכה השבעתו בכותל. אביו החרים את האירוע, אך אמו הגיעה כי "אימא זה אימא". היא פנתה לאחד המפקדים ואמרה לו: "אם בני יחזור עם כיפה, כל אחיו יבואו אחריו. אם יחזור בלי כיפה, כל שבעים בני הדודים לא ידרכו פה".
הצעירים החרדיים, כדברי סגל, הם כתינוקות שנשבו, שלא חונכו לשילוב בין קודש לחול, בין חומר לרוח, בין המדינה לתורה. גם אם המשבר יסתיים בגיוס כפוי או בהשתלבות רצויה, ישנם מחסומים פסיכולוגיים רבים שעליהם לעבור. בהזדמנות זו, האם לא ניתן לשאול מדוע לא יוזם הרמטכ"ל הקמת ישיבות הסדר חרדיות בגבול המזרחי? ישנם עשרות רבנים ואלפי תלמידים שיקבלו בשמחה מימון ללימוד תורה המשולב בהכשרה צבאית.
כשצעיר חילוני או דתי-לאומי מתגייס, משפחתו מחכה לשובו הביתה. לעומת זאת, כאשר צעיר חרדי עושה זאת, משפחתו לעיתים אינה מקבלת אותו. אם כך, מדוע אין "בית החייל" מותאם לחרדים? האם הציפייה היא שצעיר חרדי ימרוד במשפחתו ויתגורר עם בנות? מה עם היוהל"ח (יועץ הרמטכ"ל לענייני חרדים)?
האמת ברורה: הכל כשר להפלת הממשלה. משתמשים במילואימניקים ובמשפחותיהם לקידום שנאה ופילוג, למרות שהפתרון כאן וזוכה לגיבוי ציבורי, לרבות בקרב הציבור החרדי. זוהי הזדמנות אמיתית לחוקק חוק גיוס שיענה לצורכי הצבא והביטחון, יגייס אלפי חרדים שאין תורתם אומנותם, ויכיר בערך לימוד התורה של אלו שתורתם אומנותם.
הממשלה הזו מוקירה את לוחמיה ומעניקה להם הטבות במיליארדים. מי שאינו רוצה להפוך זאת לפוליטיקה, מבין שיש להעביר את החוק בהקדם ולהתחיל בגיוס.