היום ברור לכל מה היו הזרזים שהמיטו עלינו את אסון טבח שבת שמחת תורה. למי שההיגיון הפשוט אינו נהיר דיו, אפשר לתת לקרא את דפי ההנחיות שהכינו רבי המחבלים, את דפי המסרים והניתוח של הארכי מחבל, יחיא סינוואר. הבטחנו לעצמנו בטבח שבת שמחת תורה, לא עוד. לא עוד שתיקה מול המבקשים לעודד סרבנות. לא עוד קבלה של נרמול הסרבנות, לא עוד הבנת מכבסת המילים. לא עוד קריצת עין שובבה מול גנרלים לשעבר המבקשים לזרוע פירוד בצבא. לא עוד גינוי מן השפה ולחוץ אל מול מאיימים בסרבנות. לא עוד מס שפתיים. לא עוד שתיקת שר הביטחון. לא עוד גמגום הרמטכ"ל. לא עוד אלם חצוי של דובר צה"ל. לא עוד הפקרות של מערכת המשפט. לא עוד הבלגה כי אם מיצוי דין עם כל מחרחר סרבנות. הרוחות הרעות, המנסות לשוב ולחדור לשורות הצבא, ניעורו מחדש. עוצמתן קטנה יותר, אך מספיקה דיה כדי להציב בפניה חומה בצורה, חומת פלדה, חומת מגן. אסור לאפשר שום סדק אליו יתנקזו רוחות הפירוק. מול כל סדק שכזה, אחריותנו להציב מחסום עוצמתי, סכר בל יעבור, הרי הבטחנו כי לעולם לא נאפשר עוד את טבח שבת שמחת תורה. אחרי למעלה משנה כשהעם ניער מעליו את אבק המחלוקת, פשט את מדי השנאה, חלץ את מגפי האיבה, השיל את אדרת החרפה, ניגב את דמעות חורבנו, תבוסתו, ולבש את מדי הגבורה, העוז והאמונה, לא נאפשר לסרבנות לפלוש לצבא בשום דרך. ידע כל מעודד סרבנות, מנרמל סרבנות, הקורא להפסקת "התנדבות במילואים", כי יישא בתוצאות, החל מהדחה מיידית מהצבא, דרך מנעד סנקציות העומד לרשות מערכת המשפט הצבאית והאזרחית. עונשו של מעודד סרבנות בעת מלחמה הוא עד 15 שנות מאסר. ידע כל בעל עיתון, כל בעל רשת חברתית, כל בעל אתר חדשות המפרסם קריאה לסרבנות, ידעו כל מממני מודעות העידוד לסרבנות, כי מדינת ישראל תבוא עימם חשבון. על ימין ושמאל, מרכז ומזרח, מערב ודרום, עליונים ותחתונים, לדעת, להפנים ולהבין היטב - אין להכניס את הפוליטיקה לצבא, כדרך חיים ולא כאמירה בעלמא. ידע כל חייל, כל מפקד, כי אל לו להכניס את הפוליטיקה לצבא, הטרגדיה הלאומית שחווינו בעקבות פרשנות שגוייה של מבקשי נפשנו חייבת להיכתב באותיות קידוש לבנה, אחרי שנכתבה בדם יהודים וישראלים רבים מדיי. אנחנו כאן, הרוב המוחלט של אזרחי ישראל, נשבענו, לא עוד, ובכוונתנו לעמוד על המשמר, לא עוד.