בילדותנו גבורת טרומפלדור בתל חי הפנימה בתודעתנו אמירה מקודשת - "טוֹב לָמוּת בְּעַד אַרצֵנוּ." זו אמירה הסותרת את ערכי קדושת החיים וחבל שבטקסי יום י"א באדר לא שרנו את השיר - "טוֹב לִחְיוֹת בְּעַד אַרְצֵנוּ." באלו הימים ארצנו חוצה את גבול 400 הימים, שהיו ללילות של אימת מוות במציאות חיים מדממת, במציאות בה אנחנו עוקדים עלומים יפים ונקיים. הימים שהיו לילות של קדרות נטלו את המילה "הִנֵּנִי" מנבכי היסטוריה רחוקה ונוטעים אותה במציאות חיינו. בפרשת השבוע נפגשנו עם אמירת הנכונות של אברהם "הִנֵּנִי" לנאמר לו: "קַח-נָא אֶת בִּנְךָ יְחִידְךָ אֲשֶׁר אָהַבְתָּ, אֶת יִצְחַק, וְלֵךְ לְךָ אֶל אֶרֶץ הַמּוֹרִיָּה וְהַעֲלֵהוּ שָׁם לְעוֹלָה" (כ"ב 1-2). הפעם ההליכה אינה לתכלית הנשגבה "לֵךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ... וְאֶעֱשֶׁה אוֹתְךָ לְגוֹי גָּדוֹל (י"ב 1-2) . במציאות חיינו העכשווית המדממת כבר מעל 400 ימים שהיו ללילות, "הִנֵּנִי" זו אמירה שאמרו יותר משבע מאות חיילי צה"ל בשירות סדיר ובשירות מילואים, שחייהם נקטפו בשדות הקרב בעזה ובלבנון. הציווי של קדושת החיים נותר נזוף ומגומד לנוכח אמירת "הִנֵּנִי" - אמירת הנכונות לצו 8 בשנה זו, למרבה הכאב, הפכה לעקידת החיים של מאות חיים נקיים וזכים של חיילות וחיילים. קשה לי לקבל את אמירת הנכונות "הִנֵּנִי" - לקדש את המוות מפי אבי האומה שלנו, אברהם. אני מביע את צערי לנוכח העובדה שאבי האומה ביטא במילה "הִנֵּנִי" נכונות לקטול חיי בנו יקירו, כי זו הייתה הוראה אלוקית. אני מעריך את המבקשים להציג את אברהם כמאמין אידיאלי, אך אני מתקשה לקבל מאמין אידיאלי, המוכן לעקוד בידיו את חיי בנו. בפרק י"ב צירוף המילים "לֵךְ לְךָ" נועד לבניית חיים של אברהם אבינו במולדת החדשה. צירוף המילים "לֵךְ לְךָ" בפרק כ"ב נועד לעבר גדיעת חיים, לעבר נטילת חיי בנו - להעלותו עולה בהר מוריה. אין ספק שהסיפור בפרק כ"ב בפרשת "וירא" - סיפור "עקידת יצחק" הוא סיפור מכונן, שעיצב את התודעה היהודית של התמסרות טוטלית לאלוהי ישראל. זה סיפור שעיצב תודעת נכונות להקריב את היקר ביותר מכל שיש לנו ללא היסוס וללא ספק - גם להקריב את חיי בנינו. הביטוי האולטימטיבי לאמונה טוטלית באלוהים באה לידי ביטוי באמירת הנכונות של אברהם - "הִנֵּנִי". אמירת "הִנֵּנִי" היא בנשמתם של אזרחי המדינה הנהנים לקריאה לעזוב את המשפחה ואת מקום העבודה ולצאת לקרבות נגד חמאס רצחני במנהרות האופל בעזה תחתית ונגד חיזבאללה במעלות הרי לבנון. אינני מקבל נכונות לקדושת המוות. מתוך אי-יכולתי לאמץ את האמירה "הִנֵּנִי" - המצביעה על נכונות של אב לעקוד חיי בן, אני מבקש ללכת בעקבות המהר"ל מפראג בספרו "דֶּרֶךְ הַחַיִּים" עמוד ע"ג, המציע לנו לקרוא את פרק כ"ב לא על-פי כללי הניקוד הטברייני, שחובר רק לפני יותר מאלף שנים. (מדובר בניקוד שחובר במאה ה-11בעיר טבריה על-ידי שני בעלי המסורה אהרון בן-משה בן אשר ומשה בן דוד בן נפתלי.) המהר"ל מפראג מתייחס אל פסוק ט"ז בפרק כ"ב בספר בראשית "כִּי יַעַן עָשִׁיתָ אֶת הַדָּבָר הַזֶּּה וְלֹא חָשַׂכְתָּ אֶת-בִּנְךָ אֶת יְחִידְךָ. הוא מתמקד במילה חָשַׂכְתָּ ומבקש לא לקרוא עם שׂ שמאלית, כפי שנוקד בניקוד הטברייני, אלא לקרוא עם שׁ ימנית . מכאן המילה חָשַׁכְתָּ ב-שׁ ימנית מקבלת את הפירוש שאלוהים מברך את אברהם שֶׁלֹּא הֶחֱשִׁיךְ את חייו - אלוהים מוקיר את אברהם על שלא העלה חושך מוות על חיי בנו יצחק. על-פי הגישה של המהר"ל מפראג אלוהים מברך את אברהם על שהוא מקדש את החיים ואינו מקדש את המוות. אלוהים מברכו על שהוא מקדש את חיי בנו יצחק על-ידי מניעת חשכת המוות. סיפור העקידה ללא הניקוד הטברייני מקבל משמעות חדשה - אלוהים מברך את אברהם המוסרי שלא גרם למותו של יצחק, כי אם היה הורגו היה נמנע אורו של יצחק מן האלוהים. מי ייתן וצוואה זו תלווה את חיינו גם בשנת תשפ"ה - ואף נרחיבה - ולא נמנע אור מבנים יקרים, לא נמנע אור במלחמות אין קץ מבני אברהם - בני יצחק וישמעאל - כי אלוהים חפץ באורם של בניו ולא בחשכת חייהם. הפירוש השכיח לסיפור העקידה בקוראי את הכתוב על-פי הניקוד הטברייני הביא אותי לכתיבת שורות מחאה כואבות: יֵשׁ בְּלִבִּי כַּעַס עַל אֲבוֹתַי - עַל אָבִי אַבְרָהָם שֶׁעָקַד אֶת שְׁנֵי יְלָדָיו - יִצְחַק עַל פְּנֵי הָאֵשׁ אֶל מוּל פְּנֵי אֵימַת הַלֶּהָבָה, יִשְׁמָעֵאל עַל פְּנֵי הַמִּדְבָּר אֶל מוּל פְּנֵי הַצָּמָא וְנוֹתַרְנוּ עַד הַיּוֹם עִם אֵימַת הָעֲקֵדָה. אני מייחל לימים שלא יאמרו מלים כואבות: "כִּי נוֹתַרְנוּ עִם אֵימַת הָעֲקֵדָה", אלא נלך בדרכו המוסרית של אברהם אבינו, דרך המוקירה את אלוהי ישראל, המכבד את אברהם, שהקשיב לקול המוסרי שפעם בקרבו ולא החשׂיך את חיי בנו, לא זרע חושך. נקשיב לקול המוסרי הזועק - לא להקריב קורבנות אדם במלחמות חוזרות ונשנות.

אני מתרגם את הפירוש של המהר"ל מפראג לקריאה להפסיק היום את המלחמה בעזה ובלבנון ולהחזיר את החטופים הביתה גם במחירים כואבים.