הוא האמין כי החינוך לחוקה מפנים את הערכים של עליונות שלטון החוק ושוויון הכל בפני החוק . כולם כולל המחוקק כפופים לחוקה. איתן האמין כי בחברה שבה מופנמים ערכים אלו במסגרת החינוך לחוקה מצטמצמים גם ממדי השחיתות הציבורית והעבריינות. איתן דגל ברעיון כי החוקה אמורה לארגן טוב יותר ובצורה יציבה יותר את מערכת האיזונים והריסונים שבין רשויות השלטון: הרשות המבצעת, השופטת והמחוקקת ובמיוחד חשובה הסדרת מערכת היחסים שבין המחוקקת לשופטת בעידן החוקתי. הוא הזכיר כי הנשיא ברק ציין שהרשות המחוקקת הנבחרת היא השותף הבכיר ואילו בתי ה
משפט הם השותף הזוטר. ולכן קרא לחבריו בכנסת להקפיד שאמירה זו תבוא לידי ביטוי במערכת איזונים וריסונים שבין שתי הרשויות.
גם מעמדה של הרשות המבצעת ובעיקר יציבותה מחייבים שיפור חוקתי ואולי גם שינוי בשיטת הבחירות שגם היא מוסדרת בחוקה. פרופ'
רות גביזון הבליטה את הקושי ביישום התוכנית בדבריה לוועדה, "קבלת חוקה שתזכה ללגיטימציה ציבורית רחבה, מכוח הסכמה רחבה שתתגבש בתהליך קבלתה מחייבת פשרות. כל צד לדיון החוקתי יהא מחויב בעשיית פשרות אלו. תהליך חוקתי נכון אינו אמור להצמיח "מנצחים" שכפו דעתם בניסוח החוקה על "המפסידים". כל צד בתהליך החוקתי צריך להיות מודע לא רק לוויתוריו אלא גם לוויתורי יתר הצדדים לדיון החוקתי. הוא צריך גם להימנע מן הנטייה האנושית כל כך להגדיל מאוד בערך הוויתור שהוא עושה ולצמצם את ערך ההישגים שהוא מקבל".
איתן, שהתרגש מאוד בפתח ישיבתה הראשונה של ועדת חוקה בה נבחר כיו"ר במעמד בכירי מערכת המשפט ונשיא בית המשפט העליון השופט ברק, סימן לדעתו כבר אז את תחילתו של המסע המרתק אותו הוביל יחד עם חבריו לוועדה בדרך לכינון חוקה בהסכמה. מסע שבו התערבבו עבר, הווה ועתיד, מקומות ונושאים, לאומים ודתות, אזרחים ושלטון, זכויות וחובות, מסע מרתק בעקבות המהלכים לכינונה של חוקה מיום הקמת המדינה ועד היום. ביום ט"ו בשבט תשס"ו 2006 יום הולדתה ה-56 של הכנסת הציג היו"ר איתן את סיכום המסע שלו יחד עם חבריו לוועדה, בדרך לכינונה של חוקה למדינת ישראל.
תהליך ארוך
הם גם הציעו נוסח החלטה המבטא מתווה להמשך הדרך עד השלמת מפעל החוקה בכנסות הבאות, כך התפללו וקיוו, כשאיתן מסכם את עמדתו וציפיותיו במסר הבא: "אם אכן יתגשם החזון והעם יאשר ביום העצמאות ה-60 לקיומה של המדינה, את הצעת החוקה שתביא בפניו הכנסת, נצליח במאמצינו המשותפים לבצר את ישראל לדורות כמדינה יותר יהודית, יותר דמוקרטית ויותר חזקה". לצערנו המציאות הוכיחה אחרת והמהלך לא הושלם עד תום. פרופ' גביזון סיכמה זאת במילותיה: "העובדה כי ישראל לא הצליחה עד היום להשלים את המהלך מצביעה על כך שיש מחלוקת חריפה בסוגיות הקשורות במהלך זה. ההכרעה בסוגיות האמורות איננה נגזרת ממומחיות קצועית, היא נתונה למכונני החוקה"
ועדת החוקה עשתה תהליך ארוך שלקח שנים על-מנת לבחון באופן רציני את האפשרות להשלים את המהלך החוקתי ולאמץ חוקה לישראל. הדיון שנערך בוועדת החוקה בשנים האחרונות, כמו-גם דיונים אחרים בציבור הישראלי, הביאו להתקדמות משמעותית בהעלאת הבעיות ובהתוויית כיוונים לפתרונם, ל
מיכאל איתן הייתה תרומה משמעותית לנושא. חשוב לזכור שלעצם התהליך החוקתי, להתדיינות במחלוקות בציבור הישראלי, חשיבות רבה. פרופ' גביזון הבליטה את האתגר והאחריות של הכנסת מפני שרק היא יכולה להניע את התהליך החשוב הזה וגם מפני שהיא נקראת לדון בכובד ראש בהסדרים החוקתיים הנכונים למדינה, היא טענה, כי לעתים יש הרגשה שהכנסת עצמה אינה מודעת לכוחותיה, אינה מרוצה מהשחיקה בדימוי הציבורי שלה, אולם אינה יודעת איך לפעול על-מנת למנוע אותה.
המצב החוקתי הקיים היום אינו טוב. יש בו יותר מדי יסודות שברור כי אינם הולמים. יש בו יותר מדי עמימויות וחוסר בהירות. אין לכנסת חלופה אמיתית של "שב ואל תעשה" מפני ששורת ההתנגשויות החזיתיות בין הכנסת, הממשלה ובית המשפט אינה טובה לאף אחד מן המוסדות האלה, שכולם חיוניים למדינה. אומנם חוקה איננה חזות הכול, אך היא כלי חשוב לעיצוב הדמות ולחיזוק אושיותיה של המדינה. ולכן ביקש השופט שמגר כי אין לדחות עוד את העשייה החקיקתית בתחום זה. הכנסת נושאת את כל סמכויותיה של אסֵפה מכוננת ולאחר מכן בדרך החקיקתית באמצעות העברת כ-11 חוקי היסוד שנתקבלו בכנסת עד כה. רבים מסכימים כי הגיעה אפוא העת להשלמת המלאכה לקביעת חוקה מוסכמת.
במשך שנים רבות לא הובהר מעמדם המדויק של חוקי היסוד. חלקם זכו ליחס כשל חוק רגיל ואחדים זכו לשריון של חוק יסוד כולו או סעיפים מסוימים בו. בפסק דין בנק המזרחי קבע בית המשפט העליון, שיש בכוחה של הכנסת לכונן חוקה ושלחוקי היסוד שחוקקה הכנסת ישנו מעמד של חוקה פורמלית, על כן, חוקי היסוד הם המדרג הנורמטיבי העליון של החקיקה הישראלית וניתן להגביל באמצעותם את תוכנה של חקיקה סותרת, והגבלה כזו עומדת בעקרון החוקיות. כתוצאה מכך, הביקורת השיפוטית על חוקים רגילים נהפכה מהותית ולא טכנית כמו בעבר ואף הוחמרה התופעה לרעה בשנים האחרונות. את המהלך החל נשיא בית המשפט העליון
אהרן ברק, המשיכו מקורביו וממשיכי דרכו השופט חשין ושופטים אחרים שהיו בדעת מיעוט התנגדו לתפיסה זו.
השופט שמגר העלה את רוח דבריו של הנשיא אגרנט בפרשת ירדור": דבר המשכיותה 'נצחיותה של מדינת ישראל מהווה עובדת יסוד קונסטיטוציונית', אשר חלילה לה, לרשות כל שהיא של המדינה בין רשות מנהלית ובין רשות שיפוטית להתכחש אליה בבואה להפעיל סמכות מסמכויותיה. הן מיכאל איתן והן פרופ' רות גביזון האמינו כי בכוחה של הכנסת להוביל את השינוי לחוקה מוסכמת על כל חלקי הבית, אם במהלך הזה הכנסת תטיל גם על עצמה הגבלות חוקתיות - ההגבלה הזו תהיה תוצאה של החלטה מושכלת של הכנסת עצמה. אך אם הכנסת תמשיך להתמהמה בבחירת מתווה מוסכם, היא עלולה למצוא עצמה, במוקדם או במאוחר, כפופה עוד יותר לחוקה שלמה שאינה פרי יוזמתה ובחירתה בכלל. הכוח היה תמיד בידי חברי הכנסת. אך לצער כולנו הוא הועבר לזירה המשפטית וכל הכרעה בנושא הזה צריכה להיות דווקא באחריותה של הכנסת. ההימנעות של הכנסת במשך עשורים שלמים מהכרעות בקבלת חוקה מוסכמת לטענת רבים החלישה אותה - ואת כולנו.
זאב בודד
כשנשאל לאחרונה
אוריאל לין יו"ר ועדת החוקה מ-1992 כיצד קרה שחוק שהוא לא פחות מפצצה פוליטית, עבר בכנסת מתחת לרדאר הציבורי? הוא ענה: "למרבה המזל בדיוק הועברו במקביל חוק יסוד 'הממשלה' וחוק הבחירה הישירה שריתקו את רוב תשומת הלב הציבורית והפוליטית. בגללם חוק היסוד לא זכה לאותה מידה של תשומת לב. ועדיין, ח"כ מיקי איתן עשה לנו מספיק רעש סביב הצעת החוק שלנו. כשהוא צעק, אמות הספים רעדו. והוא התנגד לחוק יסוד '
כבוד האדם' בעוצמה ובקולניות. כינה אותו 'אוזורפציה' (עושק, תפיסת השלטון שלא כדין) והאשים אותנו בתפיסת השלטון בכוח. אבל דווקא חבריו בליכוד לא עמדו מאחוריו.
חיים רמון אמר אז למיקי איתן, אני לא רוצה לקנטר אותך, אבל תראה כמה אתה בודד, כמה אתה עזוב בעמדתך. איפה כל חברי המפלגה שלך, למה הם לא תומכים בך?"
אכן מיכאל איתן היה זאב בודד שחזה כבר אז את המשבר החוקתי הכי גדול ומסוכן מאז קום המדינה. לא לחינם לא הצליח הימין להפיל שערה משערות ראשה של מערכת המשפט ב-30 השנים האחרונות. לא במקרה נאמר עליו שאינו יודע לשלוט. השיתוק שאחז בו נבע, בין השאר, מהאש שליחכה את כל מי שהעז להרהר אחר קודש הקודשים. פרופ'
דניאל פרידמן, שר המשפטים לשעבר, הגיע עם הרבה כוונות טובות, אמונה בצדקת הדרך ותוכנית סדורה לרפורמה במערכת המשפט. אך מתברר כי לא מספיקים רצון טוב ואמונה עמוקה בצורך החיוני בשינוי.
רבים הגיעו למסקנה כי ה"חונטה" השלטת לא תסכים לוותר על גרם מכוחה בשיח מפויס ומתנצל. לטענת רבים, הסיבה היחידה לכך שאהרן ברק הצליח במהפכה השיפוטית שלו, היא שהוא לא ראה בעיניים. הוא לא היסס, אלא הגה ועשה. אמר וביצע. ומי שהעלה על דעתו שיקבל מנשיאות העליון את הכוח העצום שרוכז בידי האליטה השלטונית על מגש כסף - טועה. שר המשפטים
יריב לוין אמר לאחרונה כי הוא מוכן להידברות ולשיח בין הרשויות אך ההתרשמות שנתקבלה היא כי עצירת חקיקה כתנאי להידברות היא שם מכובס מדי למסמוס שלה בפועל ומזה הוא חשש.
מיכאל איתן, ששימש כשר המדע והטכנולוגיה, כשר לשיפור השירות הממשלתי וכשר ללא תיק בממשלות ישראל כמה שנים וכח"כ במשך כ-30 שנה ברציפות. היה איש רב פעלים ששלטון החוק, עשייה חברתית למען החלש והתיישבות היו נר לרגליו. הוא דגל בתוכנית לאימוץ חוקה לישראל: שתכלול את העקרונות בהן האמין כמו "זרעי החוקה", "ריסון הממשל", "חירות הפרט", "הגנה על מיעוטים" ובשמירה על עקרון הפרדת הרשויות כשכל רשות זוכה למעמד ולכבוד הראוי לה אך לא דורסת את חברתה, הוא היה פרלמנטר רגיש ומחוקק מצוין. יהי זכרו ברוך.