סיפור. לידי שר המשפטים הגיעה לעיון ולאישור טיוטת פרוטוקול של הוועדה לבחירת שופטים כפי שהפיקה אותה הנהלת בתי המשפט. מדובר בישיבה בה נכח השר, שראה כי פרטים מרכזיים להבנתו מהנאמר בישיבה, שאין בהם שום דבר סודי, לא רשומים בפרוטוקול. אינני רוצה להיכנס לפרטים על הוויכוח בין השר להנהלת בית המשפט, כי די לנו בתיאור האירוע עד כאן בעניין הוועדה לבחירת שופטים. האם נעשה כאן מעשה פסול? משטרה? חקירות? ודאי שלא. כי הפרוטוקול שמפרסמת הוועדה לבחירת שופטים לא חייב להיות נאמן למקור, וכאשר אנו נותנים לאדם או למכונה לשקול מה ייכנס לפרוטוקול ומה לא, התוצר הסופי יהיה תלוי בעמדותיו של המחליט, יהיה תלוי באג'נדה שלו. שר המשפטים סובר א' והנהלת בתי המשפט סוברת ב'. הדוגמה הזו מבטאת את המצב האמיתי לאורכו ולרוחבו של המנהל הציבורי בישראל וכנראה גם בעולם כולו. פרוטוקולים לא מקבלים תוקף לפני שהם נבדקים, מצונזרים, מתוקנים ואמירות מותאמות לתפיסת המציאות של הבודק, אשר היא ודאי שונה מתפיסת המציאות של אדם אחר. וכל מי שסובר אחרת הוא או מיתמם או אינו יודע מה הוא שח, או שהוא סתם כזבן מצוי. תיקון פרוטוקול (בניגוד לזיוף או רישום כוזב) אפריורי, אינו מעשה פסול, נהפוך הוא, תיקון פרוטוקול הוא מבורך כאשר הוא נחוץ. הנקודה בה נבחן איש הציבור היא תום הלב שבתיקון, ובכך לא שונה ההחלטה על תיקון פרוטוקול מכל החלטה מנהלית אחרת. האמור לעיל גם מתכתב עם עמדת קצין משטרה בנושא ההדלפות לכאורה ממשרד ראש הממשלה (הכצעקתה?), עמדה אשר בתגובה לה פרקליט המדינה צעק עליו ובייש אותו בפני כולם בישיבה משותפת של המשטרה, היועמשי"ת לממשלה ופרקליטות המדינה. במקומותינו ובנושאים הקשורים בראש הממשלה, "שומרי הסף" קודם יורים את החיצים ורק אחר כך מניחים את המטרות במקום נפילת החיצים. הנרטיב עומד בראש, ואת העובדות מתאימים בדיעבד אפילו אם המשטרה אומרת שהמציאות הראייתית לא מתכתבת כלל עם הנרטיב.