מתקפת חיל-האוויר באירן הדגישה את עליונות מטוסי הקרב האמריקנים בזירה הבינלאומית, ואת מעמד ישראל כ
מרכז חדשנות בתנאי קרב וכ
"חנות היוקרה" של התעשיה הביטחונית של ארה"ב.
היכולות המתקדמות של ה-F35,F16 ו-F15 הופגנו על-ידי חיל-האוויר הישראלי, המשתמש במטוסים אלו ב
עצימות חסרת תקדים בעזה, לבנון, סוריה, עירק, תימן ואירן, צובר ניסיון מבצעי ייחודי, ומפגין יצירתיות ונועזות חריגים, החושפים יכולות של המטוסים האמריקנים - ומתגברים על תקלות קריטיות (במיוחד ב-F35) - שאינן מוכרות לחיל-האוויר האמריקני בעל הניסיון המבצעי המצומצם יותר. מכאן גם הרצון של ארה"ב לקיים מספר רב של תמרונים משותפים עם חיל-האוויר הישראלי, כדי למנף את ניסיון הקרב הישראלי.
הלקחים המבצעיים של המתקפה הם חלק בלתי נפרד מהקשר השיטתי בין חילות האוויר של ישראל וארה"ב,
המעשירים את תורות הלחימה של חיל-האוויר האמריקני. כך גם היה אחרי מבצע "ערצב 19" מיוני 1982, שהביא להשמדת 20 סוללות טילי קרקע-אוויר
סובייטיות (שנחשבו על-ידי ארה"ב לבלתי חדירות) והפלת 80 מטוסי "מיג" (בקרב האווירי הגדול ביותר מאז מלחמת העולם השנייה), המשדרגים עד היום את תורות הלחימה ושיטות האמונים של חיל-האוויר האמריקני, ומהווים מושא להערכה רבה של טייסי קרב אמריקנים.
זרועות הצבא האמריקני מפיקות תרומה דומה גם
מניסיון הקרב הישראלי הייחודי בגיבוש מערכות שליטה ובקרה, הגנה נגד טילים (המקודמת יחד עם ארה"ב מ-1985), לוחמה בטרור, כוחות המיוחדים, לוחמה בשטח בנוי, חילות הרפואה וההנדסה, ועוד.
מתקפת חיל-האוויר מהווה תזכורת לעובדה שישראל היא
"ספינת דגל" ו
"מעבדה בתנאי קרב", המעבירים מדי יום לחיל-האוויר האמריקני ול"לוקהיד-מרטין" ו"בואינג" - יצרניות ה-F35,F16 ו-F15 - לקחי מבצעים, תחזוקה ותיקונים, המשולבים כשדרוגים במטוסי הקרב, חוסכים ליצרניות שנים רבות של מחקר ופיתוח (בהיקף של מיליארדי דולרים), משדרגים את התחרותיות של המטוסים האמריקנים בשוק הבינלאומי ומרחיבים את יצוא המטוסים (מיליארדי דולרים נוספים), ומרחיבים את בסיס התעסוקה של ענקיות היצור בארה"ב.
צה"ל משתמש במאות מערכות לחימה אמריקניות ותורם לכל היצרניות מניסיונו הייחודי, ובכך מעניק רוח גבית לתעשיה הביטחונית בארה"ב, המעסיקה 3.5 מיליון איש בנוסף לקבלני משנה, הנהנים אף הם מ
"מרכז המחקר והפיתוח" הישראלי.
התרומה הישראלית לתעשיה הביטחונית של ארה"ב דומה
לתרומה הישראלית לתעשיית ההייטק האזרחית בארה"ב, דרך 250 ענקי הייטק מארה"ב המפעילים בישראל מרכזי מחקר ופיתוח - כדי למנף את הניסיון וכוח המוח הישראלים ולשמור על עליונותם העולמית - כגון אינטל,
מיקרוסופט, גוגל, פייסבוק, IBM, AT&T, DELL, ג'נראל אלקטריק, ג'נראל מוטורס, ג'ונסון וג'ונסון, טקסס אינסטרומנטס, ועוד.
מתקפת ה-26 לאוקטובר 2024 שדרגה את
כוח ההרתעה הישראלי במלחמה מול הטרור האיסלאמי האנטי-אמריקני השיעי (אירן וחיזבאללה הפועלים גם באמריקה הלטינית ובארה"ב) והסוני (חמאס/"האחים המוסלמים"), הנחושים להפיל כל משטר ערבי פרו-אמריקני, להשתלט על 48% ממאגרי הנפט העולמי (באזור המפרץ הפרסי), ולהדביר את "השטן הגדול האמריקני".
הגנרל אלכסנדר הייג, שהיה המצביא העליון של נאט"ו ומזכיר המדינה האמריקני, והאדמירל אלמו זומוואלט, שהיה מפקד המבצעים של צי ארה"ב טענו שישראל היא
נושאת המטוסים האמריקנית הגדולה בעולם, שאינה זקוקה לאף אמריקני על סיפונה, בלתי ניתנת להטבעה, פועלת באזור קריטי בין הים התיכון, הים סוף, האוקיינוס ההודי והמפרץ הפרסי,
וחוסכת לארה"ב מדי שנה 20-15 מיליארד דולרים, הדרושים (אילו לא הייתה ישראל) ליצור ותחזוקת נושאות מטוסים נוספות לים התיכון ולאוקיינוס ההודי, ולהצבת כוח יבשה נוסף במזרח התיכון.
מתקפת ה-26 לאוקטובר שופכת אור על העובדה שארה"ב איננה מעניקה לישראל סיוע חוץ שנתי, אלא מבצעת השקעה שנתית בישראל - המהווה
מכפלן עוצמה ייחודי עבור ארה"ב - המניבה לארה"ב מאות אחוזי תשואה, ומבהירה ש
הקשר בין ארה"ב לישראל הוא דו-סטרי לתועלת שני הצדדים.