רגע אחרי שנודע דבר הפרעות שביצעו מוסלמים באוהדי כדורגל ישראלים באמסטרדם, עלתה ברשתות אסוציאציה לא רצונית של "ליל הבדולח", שיום זיכרונו היה סמוך לאירוע. בשולחן השבת תהתה בתי, כיצד לא נזהרו מלהשוות בין האירועים. על כך דיברה המשנה ב"אבות": "חכמים היזהרו בדבריכם".
אפשר היה למנוע את הפרעות, לו, למשל, הזהירו מראש את האוהדים להסתובב בקבוצות גדולות. במצב כזה, יכולים היו להשיב מלחמה ולפרוע פרעות בפורעיהם, שחיפשו רק טרף קל בדמות אוהדים בודדים. ההבדל המהותי בין "ליל הבדולח" לפרעות אמסטרדם הוא שהפעם יש לנו מדינה עצמאית; גדל בה דור שאינו פוחד מאנטישמים ולא מתרגש מרשעותם. אוהדים יקרים, המשיכו לנסוע למשחקים, רק הישארו בקבוצות, ובפעם הבאה, אם לא תקבלו הגנה מהמשטרה המקומית, הכו בחזרה. פשוט.
ההערות לאירוע לא נעצרו במחוזות השואה. היו פרשנים שחיישני ההשוואה אצלם השתבשו כל כך עד שתהו מדוע ישראל מתאמצת לפעול להצלת אוהדי הכדורגל ולהשבתם הביתה במהירות, בעוד שאינה עושה מאמץ דומה להשבת אזרחיה החטופים בעזה. יתרה מזו, לדבריהם, ישראל כמעט שאינה פועלת להשבת החטופים. מה לא ברור? ולא "ישראל", אלא אחד, בנימין נתניהו, הוא האשם העיקרי בכך. כך נכתב בהמשך הדברים, שחור על גבי עיתון.
פניני הפרשנים המשיכו להתפזר על תודעתנו העייפה, כשהתבשרנו כי קטר הודיעה על הפסקת התיווך בינינו לחמאס בנושא שחרור החטופים עד ש"תהיה רצינות לסיום המלחמה". ובכן, אמרו הפרשנים, קטר צודקת, ואכן ישראל וחמאס לא מתעניינים בעסקה לשחרור החטופים ולכן גוזרים את דינם למוות. הנייר סובל כל דבר, גם פרשנים ישראלים המתייחסים ברצינות לקטר, מדינה שמימנה את חמאס ומפיצה תעמולה אנטישמית זה עשרות שנים באמצעות ערוץ הטלוויזיה אל ג'זירה. אם קטר אמרה שהצדדים אינם רציניים, הם קונים זאת, שהרי ישראל וחמאס חד הם; שניהם הורגים את החטופים. כזכור, החרפה הזאת נכתבה כדי להאיר את עינינו ביחס לפרעות אמסטרדם.
חרפת ה"פרשנות" הזאת התעצמה כששמענו באותו יום מפי ג'ייק סאליבן, היועץ לביטחון לאומי של הנשיא ביידן, אדם המעורה היטב במגעים לעסקה, את הדברים הנחרצים הבאים: "לא ישראל היא שמעכבת הפסקת אש ועסקת חטופים; זה חמאס. ישראל הביעה נכונות להפסקת אש זמנית תמורת מספר חטופים, ואז לנסות לבנות על זה (עסקה) להחזיר את כולם הביתה. לא משנה מה חמאס אומר בפומבי, בפועל מה שהם אומרים למתווכים זה 'לא' - לא להפסקת אש ולא לעסקת חטופים. לכן עלינו לגרום לשאר העולם להמשיך להגביר את הלחץ על חמאס לבוא למו"מ ולהגיע לעסקה בעזה, מפני שממשלת ישראל כבר הצהירה שהיא מוכנה לצעד זמני".
סאליבן אינו הראשון בממשל ביידן המאשר את המרחק הרב שישראל הייתה מוכנה לעשות למען שחרור חטופינו, אבל עיני הפרשנים סומות מלראות את המציאות בעקבה של שנאת נתניהו שבליבם. עבורם, ישראל וחמאס חד הם ונתניהו "הורג את החטופים". אוי לבושה.
כוורת המינויים שדונלד טראמפ בונה סביבו מושתתת על אוהבי ישראל ללא תנאי. לא תשמעו מהם הטפות מוסר וניסיונות לחנך אותנו כיצד לשמור על ביטחוננו, אלא בעיקר עידוד. הם רואים איתנו עין בעין את הסכנות שמולן ניצבת ישראל ואשר מסכנות את העולם החופשי כולו. אירן תעלה על ראש שמחתם ויחד עימה שלל גרורותיה הסרטניות במזרח התיכון. הם מבינים היטב מה משמעותה של מדינה פלשתינית - שם קוד לחליפות איסלאמית רדיקלית על הרי שומרון ויהודה, מרחק יריקה ממרכזי האוכלוסייה שלנו, ולמעשה פרס למחבלי העולם. עבורם, הרשות הפלשתינית אינה שונה מהותית מחמאס. החלת הריבונות הישראלית על מולדתנו העתיקה לא תהיה חזון רחוק מבחינתם. האם השנים הקרובות יהיו תור הפלאות שבו נוכל לעצב את עתידנו למאת השנים הבאות? ההצהרות יפות, אך מה שיקבע אלו המעשים. נקווה ונתפלל.
לא רק ארה"ב משנה פניה. אירופים רבים צפו באימה בפרעות סוף השבוע האחרון. הם מבינים שהיבשת משתנה לא לטובתם. מגמת פניהם של המהגרים המוסלמים אינה היהודים, אלא הנוצרים. אותם הם מבקשים לאסלם ועל עריהם הם מבקשים להשתלט. היהודים היו תמיד נייר לקמוס להתמוטטות הסדר הישן. זה הזמן להשתמש בפרעות הללו כדי להזיז את אירופה מעמדתה כלפי ישראל. ישנם כוחות רבים המבינים זאת, ואחרים שאינם מודעים לתמונה המלאה, ולכן חשוב להציגה בפניהם.
לפני כעשרים שנה פרסם השייח יוסוף אל קרדאווי, אחד הפוסקים המרכזיים באיסלאם, פסק הלכה ("פאתווה") שצפה את שמתחולל ברחובות אירופה: "קונסטנטינופול נכבשה בשנת 1453 בידי העות’מאני מוחמד איבן-מוראד (והפכה לאיסטנבול)... ועתה נותר כיבוש העיר האחרת - רומא, ולכך אנו מייחלים ובזה אנו מאמינים. משמעות הדברים - האיסלאם יחזור לאירופה פעם נוספת ככובש וכמנצח לאחר שגורש ממנה פעמיים... אני סבור, כי הפעם כיבוש אירופה לא יהיה באמצעות החרב אלא באמצעות ההטפה והפצת האידיאולוגיה האיסלאמית... ועד אשר יכלול את המזרח והמערב...".
רומא היא בירת הנצרות הקתולית ומסמנת בדברי קרדאווי את כלל הציוויליזציה הנוצרית המערבית, שיש לכבוש ולאסלם. ראו מה קורה בפריז, לונדון וערים נוספות באירופה. ראו מה קורה בארה"ב. משום כך, מלחמתה של ישראל באירן וגרורותיה האיסלאמיסטיות היא מלחמתו של העולם החופשי כולו. במאי האחרון נבחר רוב בפרלמנט האירופי של מפלגות המזדהות עם המסרים הללו. זה הזמן להשמיע ברבים את הדברים האלה מכיוון שהקרקע באירופה בשלה לקליטתם.
בשבת נקרא בפרשה על עקידת יצחק: "קַח נָא אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידְךָ אֲשֶׁר אָהַבְתָּ, אֶת יִצְחָק, וְלֶךְ לְךָ אֶל אֶרֶץ הַמֹּרִיָּה - וְהַעֲלֵהוּ שָׁם לְעֹלָה". לא רק מרד ו"רצח אב" יש בספר היסוד של עמנו, אלא גם מהלך הפוך: אב המקריב את בנו. הסיפור המקראי מראה שלא רק האב, אלא גם הבן היה מוכן למסור עצמו לעקידה. בשנה האחרונה אנחנו שומעים בפליאה וביראה עמוקה דברי נבואה מפי אימהות ואבות על קברי בניהם, וחווים מחדש את מעמד העקידה. ההורים שולחים את בניהם לקרב, והבנים הולכים ברצון להגן על עמם וארצם.
"מִי נָטַע חֹזֶק בִּזְרוֹעַ אַבְרָהָם? מִי הֶחֱזִיק אֶת יָדוֹ הַיְּמָנִית מוּנֶפֶת עַד כִּי לֹא נִשְׁמְטָה בְּרִפְיוֹן עַל צִדּוֹ? כָּל הַמִּתְבּוֹנֵן בָּזֶה - אֵיבָרָיו מִשְׁתַּתְּקִים. מִי שָׂם כּוֹחַ בְּנַפְשׁוֹ שֶׁל אַבְרָהָם, לְבַל תִּכְהֶינָה עֵינָיו מֵרְאוֹת, עַד כִּי לֹא רָאָה לֹא אֶת יִצְחָק וְלֹא אֶת הָאַיִל? כָּל הַמִּתְבּוֹנֵן בָּזֶה עֵינָיו מִסְתַּמְּאוֹת (קירקגור, "חיל ורעדה"). אנחנו, בני הדור הזה, יכולים להעיד כי בעינינו ראינו ולא הסתמאנו.