רוב הציבור לא מודע לכך, אבל אנו מצויים על סיפה של קטסטרופה בריאותית-חברתית-כלכלית. ענף הביטוח הסיעודי עומד בפני קריסה. ביטוח סיעודי נועד לאנשים במצב סיעודי שזקוקים להשגחה מתמדת, בעיקר קשישים שכבר לא מסוגלים לטפל בעצמם לבד. הבעיה היא שעם העלייה המתמדת במספר המבוטחים בביטוח סיעודי - ב-2012 היו חצי מיליון מבוטחים ועשור לאחר מכן עלה המספר ל-900 אלף מבוטחים - הפכו קרנות הסיעוד של קופות החולים להפסדיות. בסוף דצמבר יסתיים ההסכם הנוכחי של קופת חולים "כללית" עם חברת הביטוח "הראל" שמכסה את הביטוחים הסיעודיים עבור הקופה. אבל היות שענף הביטוח הסיעודי הוא הפסדי, אף חברת ביטוח לא מוכנה לחתום על הסכם חדש עם כללית. משמעות הדבר היא שחברי הקופה שאין להם בריאות סיעודי לא יוכלו לרכוש לעצמם ביטוח כזה דרך כללית, ואילו החברים שכבר רכשו ביטוח בריאות סיעודי דרך הקופה, קצבת הסיעוד שהם מקבלים או אמורים לקבל תקטן באופן דרסטי. בחוק ביטוח הבריאות הממלכתי שהעברתי ב-1995, נקבע שכל מנגנוני הבריאות שהמדינה מספקת לציבור, שיכלול שירותים סיעודיים, יינתנו על-ידי קופות החולים. למרבה הצער, ב-1997, דן מרידור, שכיהן כשר האוצר בממשלת נתניהו הראשונה, קבע שהמדינה לא תכסה ביטוח סיעודי וביטל את הזכות של האזרחים לקבל שירותים סיעודיים במסגרת החוק. הפתרון היחיד כעת למשבר בענף הסיעודי הוא להעלות את מס הבריאות ב-0.2% ואת הביטוח הלאומי למעסיקים בשיעור זהה, וכל הכסף שייכנס מכך יוקדש אך ורק למימון הוצאות על שירותים סיעודיים לכל אזרח.