אני סבור שבית המשפט העליון טעה כאשר הכניס ראשו ללוע ארי פוליטי/חברתי, גיוס חרדים, אך משעשה כן ומשפסק, על כולנו לקבל פסיקתו, ומה שחשוב לא פחות, עליו לפעול בנחרצות לקיום פסיקתו. פסיקה ללא אכיפה, או פסיקה עם אכיפה שלומיאלית/רשלנית מזיקה פי כמה מאשר העדר פסיקה כלל.

מדוע נער חרדי החייב בגיוס מסרב להתגייס?

1) כי הרבנים שלו מסיתים אותו שלא להתגייס. 2) כי אי-השרות בצבא מושרש בחברה החרדית, השורש שלו (דוד בן-גוריון) ובייחוד היציאה שלו מכל פרופורציה (מנחם בגין) נבעו מסחר מכר פוליטי. עם השנים הגולם קם על יוצרו, ולכן קשה מאוד להיפטר ממנו. הצרה הגדולה מכולן היא ההנהגה הרוחנית החרדית המתנגדת לגיוס ומסיתה את הנוער, זה שלומד וזה שאינו לומד, שלא להתגייס. מנהיג הציבור הליטאי הרב דוב לנדו אומר בכינוס חרדי "אנחנו מכריזים קבל עם ועולם: שום בחור ושום אברך לא ילכו לצבא בשום פנים ואופן ובשום צורה שהיא". מועצת חכמי ש"ס (מפלגת שלטון לא פחות ולא יותר): "נכון לכעת, כשטרם הוסדר חוק חדש המסדיר את מעמד בני הישיבות, אין להיענות לשום צו גיוס או זימון ואף לא לצו ראשון, ועל כן אין להתייצב כלל בלשכות הגיוס". הרב מאיה יו"ר מועצת חכמי התורה "אסור למי שלא לומד ללכת לצבא, מי שהולך היום לצבא יצא מחלל שבת". הרב שמואל בצלאל ראש ישיבת פורת יוסף: "כיוון שהיום הצבא שולח צווי גיוס לא במגמה של לתת דחייה לתלמידי הישיבות, אלא להתחיל הליך חיול ולהשפיע על הבחור להתגייס, אסור להתייצב בלשכות הגיוס". האם הקריאות האלה פסולות? ודאי שהן פסולות, גם מהבחינה הערכית, וגם מהבחינה החוקית. ערכית, אפילו אם יש מחלוקת על פסיקת בג"ץ את הפסיקה חובה לקיים, ומהבחינה החוקית, הקריאות האלה מהוות לכאורה עבירה פלילית עם חמש שנות מאסר בצדה. חוק העונשין קובע בסעיף 109 (א) "מי שהסית או שידל אדם החייב בשירות בכוח מזויין שלא ישרת בו או שלא יתייצב לפעולה צבאית דינו - מאסר חמש שנים". הרקע לחוק היה הסתה בחברה הערבית נגד מתנדבים ערבים לגיוס, על אחת כמה וכמה הסתה של החייבים בגיוס, שלא להתגייס. ומה ההבדל בין "הסית" ו"שידל? עבירת השידול מתייחסת בד"כ ל"אחד עד אחד" ואילו ההסתה כוללת ואולי אף מתמקדת בקומץ אנשים אשר יש להם עמדה בציבור שלהם, יש להם אמצעי קשר אל הציבור שלהם והם מסיתים ציבור גדול לדבר עבירה. ומה עושה בית המשפט העליון?, מה עושה היועצת המשפטית לממשלה? מה עושות עמותות צדקניות ומתחסדות הפועלות כאילו לטובת הגיוס? הן נטפלות לילדי המשתמטים, במקום לשפוט ולאסור את חבורת המסיתים הזו אחת ולתמיד. העובדה ש"שומרי הסף" שלנו לא מטפלים כלל במוקד הבעיה, מעידה כאלף עדים על כך שאין להם שום רצון וכוונה לטפל בשורש הבעיה. כל רצונם הוא להיראות "הומניים", "ליבראליים", בקרב ה BASE הפוליטי שלהם ותוך כך הם מוצאים שיטות, לגמרי לא הומניות, לגמרי לא ליברליות, להיטפל לילדי העבריינים ונשותיהם. בדיון האחרון בבג"ץ אשר שודר ברשתות ובחלקו הקטן צפיתי אמר אחד השופטים (ציטוט לא מדויק) - זה לא סביר שתלמיד הישיבה לא יתגייס וילדיו ישהו במעון על חשבון הציבור - אז רציתי לחדש לכבוד השופט שזה ודאי הגיוני. אם ילדי אסירים זכאים, ילדי מחבלים זכאים, ילדי נרקומנים זכאים, ילדי תלמידי ישיבות שאינם חייבים בגיוס זכאים - אז גם ילדי משתמטים זכאים. במהלך הדיון העירו השופטים לב"כ הממשלה כי בסירובה לפרסם את תבחיני התמיכה לשנה שלמה היא מחזיקה את כלל ילדי ישראל כבני ערובה, וזה נכון אף לדעתי, אך הסיפור מתחיל בכך שבית המשפט, שומרי הסף ועמותות הצדקנות וההתחסדות חברו יד אחת להחזיק את ילדי המשתמטים כבני ערובה עד אשר הוריהם יתגייסו, במקום לפעול מיידית, לעצור ולאסור את ראשי המסיתים להשתמטות, במקביל למעצרם ומאסרם של המשתמטים עצמם, מה שיפתור גם את עניין ההקצבות למעונות, כי ילדי אסירים, אם הם עוברים ועדת חריגים, זכאים להקצבה זו.