במוצאי שבת האחרונה סמוך לשעה שבע וחצי בערב הגיעה ההסתה נגד ראש הממשלה בנימין נתניהו לשיא חדש. שתי פצצות תאורה נורו לעבר ביתו של ראש הממשלה בקיסריה ונתחו בחצר הבית. נתניהו ובני משפחתו לא היו בבית באותו זמן וניצלו. משטרת ישראל ושירות הביטחון הכללי פתחו בחקירה ונכון למועד כתיבת שורות אלו שלושה פעילי מחאה מרכזיים נעצרו. הגינויים לאירוע הגיעו כמעט מכל קצוות הקשת הפוליטית לרבות נשיא המדינה הרצוג, אבל כאן פחות או יותר זה נגמר. ההסתה הפרועה נגד ראש הממשלה בנימין נתניהו גוברת בשנים האחרונות ונעשית יותר ויותר אלימה ומכוערת ככל שהממשלה הנוכחית משלימה את ימיה. נוכח זאת, בולטת במיוחד השתיקה הרועמת של היועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב מיארה שלא עושה די, בלשון המעטה, כדי לעצור את ההסתה נגד נתניהו. כשמדובר בשיח מורעל נגד פוליטיקאים אחרים, מיארה תתאמץ לפעול ותטפל באותם עשבים השוטים, אבל כאשר נתניהו מותקף ומושמץ בקריאות כמו בוגד ורוצח, בוחרת היועמ"שית לשתוק ובכך למעשה מתירה את דמו של ראש הממשלה. קו אחד ישר ורצוף עובר בין המחאות האלימות של מחנה השמאל לבין השפלות בירי פצצות תאורה על בית של סמל שלטון. הרצון להפיל את ממשלת הימין, הרצון לגרום להדחת נתניהו. השאיפה להפיכה שלטונית מעבירה אותם על דעתם. מעל במה זו, כתבנו יותר מפעם אחת על חשיבות חופש הביטוי וחופש ההפגנה בדמוקרטיה הקטנה שלו. כמה חשוב להשמיע גם קול אחר, שלא בהכרח רואה עין בעין עם הממשלה. זה בסדר, זה טוב וככה רצוי שנתנהל בדמוקרטיה, אבל חשוב לזכור שבסוף יש ממשלה שנבחרה בישראל והיא מקדמת את סדר היום שלה. טוב או רע זו כבר שאלה אחרת. את הממשלה הזו אפשר להחליף רק באמצעות הקלפי. זה כבר לא סוד ש"הדיפ סטייט" עובד שעות נוספות במטרה לפגוע בראש הממשלה. מערכת המשפט, התקשורת, חלקים באקדמיה ובשנה האחרונה גם חלקים במערכת הצבאית, כל אלה חברו יחד במטרה להפיל את ממשלת הימין. לישראל יש אויבים רבים במזרח התיכון. בשעה שהמדינה נלחמת את מלחמת התקומה שלה מול אויבים מרים מבחוץ, אנרכיסטים מנסים לפגוע בממשלה ולקעקע גם בזירה הבינלאומית את הלגיטימיות שלה. אגב, ככל שנתקרב למועד ההשבעה של נשיא ארה"ב הנבחר דונלד טראמפ (20 בינואר 2025), כך נראה יותר ניסיונות להדיח את ראש הממשלה ולפגוע ביחסים בין נתניהו לנשיא הישן חדש טראמפ. גלי בהרב מיארה חייבת להתעורר ולהתחיל לטפל בהסתה ובאנרכיסטים שפועלים כנגד ראש הממשלה. השבוע זה היה פצצות תאורה ובפעם הבאה זה כבר יכול להיות ירי חי. רק לאחרונה ציינו שלושים שנה לרצח רבין. האם למדנו משהו מאז? תסמונת בת היענה: הפשיעה בחברה הערבית גוברת מיום ליום. רק בסוף השבוע האחרון תוך 48 שעות, נוספו עוד שמונה קורבנות נרצחים. כבר כואב הלב לשמוע ולקרוא על עוד אירועי רצח כמעט על בסיס יומי במגזר. כמה עוד אפשר לשמוע על זה? כמה עוד אזרחים בלתי מעורבים וחפים מפשע ישלמו בחייהם? הממשלה חייבת להגדיר את הטיפול בפשיעה בחברה הערבית כאחד היעדים הראשונים שלה לשנה הקרובה 2025 ובכלל לשנים הקרובות. דבר אחד ברור. החברה הערבית זועקת לעזרה במאבק נגד הפשיעה שמתחוללת אצלה ברחובות, ואנחנו בחברה היהודית טומנים את הראש בחול. זו לא שאלה של ימין ושמאל, יהודים ערבים, קואליציה אופוזיציה. זו שאלה של חיים. חיי אדם שנגדעים סתם. אסור לנו עוד לטמון את הראש בחול ולחכות שהגל יעבור. תסמונת בת היענה לא תפתור את הבעיה. כל מי שרואה עצמו מנהיג חברתי וסוכן שינוי, כל מי שרואה עצמו בן אדם חייב לקחת אחריות, להביע סולידריות ולזעוק מרה על הכאב הזה. דם הוא דם הוא דם. לא משנה אם מדובר זה ילד ערבי או ילד יהודי. כשקורבנות חפים מפשע נפגעים בין אם זה ילדים, נשים או סתם אזרחים תמימים, האחריות היא על כולנו. כולנו ערבים זה לזה.