באוצר הגידופים זוכה הגידוף 'אנטישמיות' לניצול תכוף ביותר. השימוש במונח פופולרי זה מקיף את כל חוגי החברה בעולם כולו. לא קיימת החובה להסביר את פשר המושג, את ממציאו ואת גילגוליו. אף לא קיימת דרישה לפשר המונח, דרישה המועלית בקרב קיבוצים חברתיים שונים מאוד זה מזה. זהו מונח המנוצל בעיקר בידי חוגים נוצריים, דתיים ופחות דתיים, המבקשים באמצעותו להביע שנאה ליהודים. ולא רק להם!
ואם שנאת היהודים מכונה 'אנטישמיות', קל לגלות כי שנאתם, על-רקע דתי או גזעי, נפוצה מאוד גם במולדת היהודים, מדינת ישראל. גם יהודים, דתיים או חילוניים, מנצלים בלשונותיהם מונח זה כדי להשיב מלחמה שערה כלפי מגדפיהם, אפילו הם יהודים, מחוגים שונים. אצלינו זוכה המושג לתפוצה רחבה ביחוד מפיותיהם של אישים בכירים ולאו-דווקא מפיותיהם של פשוטי עם.
מוסד משפטי, בינלאומי, בית הדין הבינלאומי, הפלילי, שמושבו בהאג, מכונה בימים אלה גוף 'אנטישמי', עקב אשרור התביעה שהוצגה על-ידי מספר מדינות ולפיה אירועים קשים, לעתים אכזריים, בתחומי יהודה ושומרון מהווים למעשה פשע של רצח-עם ועוד. תגובתם של בכירים ישראלים להכרזה זו: "ההרשעה שהנפיק בית הדין בהאג של מעשים חריגים על-ידי ישראלים, ביו'ש ושומרון - כמוה כאנטישמיות". כלומר, שנאת היהודים, אנטישמיות, היא בעיקר תוצאה של הנעשה בתחומי יו"ש ושומרון.
אבל כך נוצרת השחיקה, או הניצול העודף, המבוזבז מאוד של גידוף זה עד כי חל פיחות מזורז במשמעותה של קללה אנטישמית, שגרתית למרבה הבזיון. אך האם קיים צידוק לניצול מתמיד של המונח שנועד לליבוי שנאה כלפי יהודים? כאשר נחשפים מעשים מכוערים שבוצעו גם על-ידי פושעים יהודים, האם ראוי לכנות עם כולו 'אנטישמי'? אכן, אנטישמיות הפכה לקללה מבוקשת, מוטחת כלפי יהודים. לפני אלפי שנים נצלב ישו, גם בשיתוף, או אף ביוזמה של מבצעים יהודים. אז מדוע תגולגל הקללה גם לעברם של חוגים יהודיים בני הדורות הבאים?
נדמה לנו כי כאשר מנהיגים בישראל מאשימים בתגובה באנטישמיות מנהיגים שונאים או יריבים, הם רק מסייעים לתפוצתו של הגידוף, לקיבועו בשפה. יש להניח כי לא יקשה לחשוף בלשוננו תחליפים לאנטישמיות, שיהיו חריפים או מעליבים ביותר לא פחות מן המקור. יש להודות: גם בקרב העם הנבחר רווח המונח הכה-שחוק. ייתכן כי הניצול התכוף, האוטומטי של 'אנטישמיות' כבר זכה לגושפנקה מטעמם של לא-יהודים ואף של יהודים. לפיכף, מוטב לגלות תחליף ראוי בתגובה להטחת 'אנטישמיות' כלפי כל המבצע מעשה הראוי לגינוי חריף, לקללה נוקבת. המונח הוותיק ראוי לקבורה, ולאיפיון מכוער מאד, לא פחות מקודמו.