מקור השיר בגרמנית gedanken sind frei הוא עתיק יומין כנראה במאה ה-13 אך הוא חובר כשיר עָם בשלהי המאה ה-18 ואלה המילים:
"המחשבות הן חופשיות
איש אינו יכול לנחשן.
הן עוברות ביעף
כצללים בלילה אפל.
איש אינו יודע אותן
אף צייד לא יכול לצוד אותן
כי בסופו של יום
המחשבות הן חופשיות."
השיר הזה שימש בין השאר קומץ גרמנים במלחמת העולם השנייה, אנשי מוסר וערכים שנאבקו ככול יכולתם בנאצים ושילמו על כך בחיייהם.
חשבתי על השיר הזה היום, יום שישי 21.11.2024 לאחר שקראתי בעתון הארץ את הרשמים של מילואימניק ששירת בעזה. בתארו את החורבן וההרס בכול מקום היה לך הרושם שלא את עזה הוא מתאר אלא את הירושימה ונגאסקי, הערים היפניות שהופצצו בפצצות אטום בשלהי מלחמת העולם השנייה. הדבר היחיד שייחד את התיאור הוא שההרס לא היה רדיו-אקטיבי והרבה כלבים שוטטו בין הערמות של עיי ההרס ופה ושם גם ילד נסע על אופניים ונעלם לתוך איזה כוך אפל.
חורבן. וזה התפרסם, במקרה, לאחר ההחלטה של בית הדין הבינלאומי שמאשים את ההנהגה המדינית ביטחונית בפשעים נגד האנושות. ואולי אפשר להוסיף עוד הבדל. שם ביפן זה נעשה בכוונה תחילה הואיל והמשך המערכה הרגילה, בים באוויר וביבשה, הייתה גורמת להרבה יותר אבידות ליפנים ובעיקר לאמריקנים.
הפצצה האטומית הפסיקה באחת את המערכה הקשה במלחמה באוקיינוס השקט, מאז שהיפנים תקפו את "פרל הרבור", בסיס הצי האמריקני הראשי, בדצמבר 1941 והמערכה העקובה בדם של מאות אלפי קורבנות נמשכה עד האביב 1945. בעזה זהו הרס בשלבים וחלקים רבים של הרצועה כמעט נמחקו, אבל לא החמאס שמנהל את המערכה - שעדיין לא חוסל ואת סוף המערכה לא רואים באופק. כי האופק הוא שחור.
ואם אתה מפקפק בכך - לך אל התקשורת הכתובה, זאת שרושמת היסטוריה. בעיתונות הכתובה, אשר בניגוד לטלוויזיה הצבעונית השחור המודפס בולט לעומת לובן הנייר. לאחר שאתה קורא את הרשמים של המילואימניק, שהם לא חדשים אך כתובים על-ידי חייל שחווה אותם, נעשה לך שחור יותר בעיניים. והמחשבות החופשיות שואלות: לאן הגענו. לאן הגיעה המדינה היהודית של עם למוד סבל כה רב, זמן כה רב, ששיאו היה השואה - הכוונה להשמיד את העם היהודי. ואנו אלה שגורמים להרס ולהרג כמתוארים על-ידי חייל, או קצין, מילואים שהיה שם זמן די ממושך.
כשאתה קורא את התוכן יש לך תחושה קולקטיבית, שאתה חלק מן המהרסים והמחריבים. צה"ל הוא צבא העם. וקשה המשא מנשוא. ואלה המחשבות, המחשבות שעדיין חופשיות.