פתיח
א. אנחנו, אזרחי הנגב כבר שנים רבות, לא חשים בהבדל בין המילים: שממה, ישימון, מדבר, צייה ועוד. מבחינתנו, כולן מתארות את הסביבה הקרובה שלנו, את הנוף האהוב והיום-יומי שלנו. ספרה/מחקרה של פרופ' יעל זרובבל, מתמודד עם משמעות מילים אלו, מנסה לייחדן, כל אחת ואחת, על-רקע גאוגרפי-היסטורי-תרבותי-כלכלי-ופולטי ובעיקר בסמליות שמסתתרת מאחורי כל מילה שהוזכרה לעיל.
ב. במחקרה, מייחדת גלעד פרק מיוחד לבדואים כשבטים ולבדואים כמגזר הנמצא בעימות עם המדינה כולל בניית הערים, הבעלות בקרקע והפיכת הפזורה להתיישבות לגיטימית, נושאים המשתנים עם הזמן והקשורים "למדבר המאיים".
ג. החוקרת עשתה מאמץ אקדמי יסודי וסקרה לא רק את הספרות המחקרית אלא שילבה בעיצוב אבחנותיה מהפרוזה, השירים והפזמונים לפני ואחרי הקמת המדינה, מאמרים וכתבות ממרבית העיתונות העברית בארץ ובחו"ל, מקטעי מחזות וכ-20 סרטים, תוכניות רדיו וטלוויזיה משודרות, ממאות ראיונות אישיים, 32 תמונות, כרזות ומסמכים. בחינת חטיבות אלה, המופיעות בהערות שוליים במעמד של מקורות ראשוניים, מקנה לכאורה לטיעוניה באשר לסמליות המדבר והתפצלות מושג זה - יתר אמינות.
ד. מילה אישית: בבואי לנגב בראשית שנות השישים, נשביתי אף אני בקסמיו אך כצעיר שביקש להפריח את השממה ונחשף לצפונות הנגב - עדיין לא אבחנתי בגלגוליו השונים של "סמליות המדבר (הנגב)". במשך השנים, התפתחה חברות אמיצה ביני וקבוצת החלוצים שלנו עם הבדואים השכנים. אנחנו כבעלי תודעה שמאלית-ציונית כיננו זאת "דו-קיום".
ה. סקרתי מחקר זה בהבנה שביתי שבנגב בנוי על שכבות רבות של היסטוריה וגאוגרפיה ושורשיו מצויים כבר בספר התנ"ך וזאת מבלי להתייחס לממצאי הארכיאולוגיה. חשתי כי ראשוני המתיישבים בארץ התייחסו אל המדבר כאל נוף שמייצג קשרים רבים בין "מרחב" לבין "זיכרון", ומשלב בין העבר הקולקטיבי ובין החזון הלאומי.