עיתוי כמעט מורבידי מצאו יוצרי הסרט "המתמחה" להעלותו למסך הגדול. החודש הגורלי שלפני הבחירות לנשיאות ארה"ב פוגש את גבריאל שרמן התסריטאי ואת הבמאי עלי עבאסי בעיצומה של נבירה בקרבי נשיא ארה"ב לשעבר ומי ששואף להיבחר לנשיאות הקרובה בשנית.
דונלד טראמפ - האיש כתום השיער, שבאינסטינקט הראשוני למשמע שמו תיאורים כמו "גזען", "קסנופוב", "מטרידן מינית" ו"פסיכופט" משוגרים מיידית מירכתי התודעה, ובלתי מיורטים בעליל - הוא נושא, נשוא ומושא הסרט הכ"כ מהדהד וכ"כ חשוב. כמעט ברמה היסטורית.
רק שהוא לא תמיד היה כזה. זאת אומרת, ייתכן שתכונות אלו קינננו בו מאז ומתמיד, ואולם בתחילתו הוא נראה היה אחרת. ובזה מיקמו השניים את זרקורי עלילתם שנמשכת למעלה משעתיים (בלתי) תמימות, וחולפות במהירות. בלי למצמץ תגיעו אל סופו כשטעם של חמיצות משתלט עליכם, תחושה של ריקבון, כעס, ובעיקר חוסר אונים נוכח הדרך ההדרגתית בה טראמפ טיפס לצמרת, בהיותו דורך על גוויות, כשלמעשה דבר לא מסיט אותו מהרצון לשגשג. בכל מחיר. להתפרסם. לחזות בתהילתו. להיות שם דבר. ולמרבה התסכול הוא אכן הצליח בזה.
לפרקים היה לו גם חזון שנועד להיטיב עם הציבור, אך קווי המתאר של אישיותו, תחושת הבהילות, הרדיפה והדורסנות, ניפחו אותו לממדים מפלצתיים, והוא הפך לשם נרדף לשחיתות. מזכיר לכם מישהו? נניח קולגה פוליטית השולט במדינה קטנה במזה"ת?
אנו מתוודעים לטראמפ הצעיר בתחילת שנות השבעים. הוא נצפה במועדון האקסקלוסיבי של העשירון העליון, ניכר בו כי הדייט שלו לאותו הערב מייגע אותו, ואת עיניו צד אחד האנשים החזקים ביותר ברחבי ארה"ב דאז - עו"ד רוי כהן. הפרקליט הכל יכול מוקף בטבעת חברתית, נראה כי הוא השליט הבלעדי של המועדון ושל היקום, ומתחילה להירקם שיחת חולין בין השניים. טארמפ באותה התקופה מנהל את עסקי הנדל"ן המשפחתיים שלו, ונזקק לשירותים משפטיים כתוצאה מתביעה שנוהלה נגדם בשל אפליית דיירים על-רקע גזעני.
הבחור הצעיר מסקרן את עוה"ד הממולח - ייתכן כי זיהה בו אלמנטים מקבילים לשלו, סביר להניח שרצה להוות עבורו את הגיבור הנבל של טקס החניכה - והוא מסכים להצעה. עד מהרה הוא מחלץ את טראמפ ומשפחתו מהתסבוכת המשפטית, ובכך נפתחות הדלתות: עבור טראמפ כמי שיוכל לממש את הפנטזיות האימפריאליסטיות הנד"לניות שלו בדמות כיבוש מנהטן על-ידי בניית גורדי שחקים בבעלותו, ועבור כהן בהידוק האחיזה עם הברנש הנלהב שהופך לבן חסותו, ושותה בצמא את שלל הסודות והטיפים שיורעפו עליו.
הרצון להעשיר את מי שנועץ בך עיניים מעריצות ורואה בך מודל לחיקוי יכול לסחרר כל אדם, בייחוד נרקיסיסט ומגלומן ככהן. עם האוכל בא התיאבון, וההצלחה של טראמפ גורמת לו להיהפך לזחוח ללא תקנה, לחוש בזיק השיכרון וההפנוט של אדם שאין לעמוד בקסמו. דוגמה לכך היה כשהכיר את הדוגמנית שלימים תיהפך לאשתו הראשונה איוונה. הוא מחזר אחריה, היא לא נלהבת בהתחלה, אך דבקותו במטרה גורמת לה ליפול ברשתו, והם מתחתנים. עוד הישג לאוסף ...
התיעוד המצטבר על רוי כהן הוא כמעט בלתי נדלה. מעלליו המרושעים פרנסו פוליטיקאים, עיתונאים ומחזאים. הבולט שבהם הוא "מלאכים באמריקה" מאת טוני קושנר, סדרת טלוויזיה שגם הומחזה לאין ספור הצגות. בימים אלו היא מופיעה על בימת הקאמרי בהפקת ענק, המתמקדת באישיותו רבת הפנים והסתירות. יהודי אנטישמי, הומו בארון שרדף הומואים, חולה באיידס שעשה הכל כדי שדבר מחלתו לא יפורסם ברבים, מיליונר שהעלים מיסים, אך היה שקוע בחובות ענק בשל אורחות חייו הבזבזניים.
בהיותו יד ימינו של הסנטור מק'ארתי, וכמי שסייע בהרשעתם של אתל ויוליוס רוזנברג וחרץ את גורלם היישר לכיסא החשמלי - נהפך לדמות מזרת אימה ותיעוב כאחד. בסרט הנוכחי הוא שווה ערך לטראמפ מבחינת כובד משקלו הסגולי. אומנם "המתמחה" ( ששמו ניתן לו בעקבות תוכנית הריאלטי בה טראמפ נחשף) עוסק פורמלית בנשיא לשעבר, אך ביותר ממובן אחד הוא גם מתחקה אחר מסעות הצייד של הפרקליט חסר הרחמים.
אם לשר התרבות
מיקי זוהר היו שלושה עקרונות ברזל - כסף, כוח כבוד - אזי השלישייה האולטימטיבית של כהן לחניכו המסור היא: תמיד לתקוף, להכחיש כל דבר שמוטח בך, ולייצר מצג שווא של תבוסה כניצחון ( כמעט כתבתי באירוניה "הניצחון המוחלט", אך נניח לעת עתה לאנלוגיה הזאת ... ). מכל מקום הסרט ממשיך לשייט בתחנות חייו השונות והבאות של טראמפ, ביחסיו ההולכים ומדרדרים עם אשתו ( זהירות ספויילר: בסצנה קשה רואים אותו אונס אותה. פשוטו כמשמעו - מבצע בה אונס. נשיא ארה"ב לשעבר וייתכן שגם העתידי הוא אנס לפי המתואר), בתמורות עם הוריו ואחיו, ובעיקר עם כהן. זרעי המלפפונים מתעלים על הגנן, כשברגעיו האחרונים של הגנן מוצג לעינינו בדמדומי חייו, מובס ומוכה. כיצד ינהג בו תלמידו ? האם יידע לזכור לו חסד נעורים?
סרטם של שרמן ועבאסי עתיר משתתפים, אך בולטים בהם שלושה. מריה בקלובה כאיוונה, מצטיירת בהתחלה כבחורה פתיינית וקלילה, אך מתגלה כאישה עם עמוד שדרה, תפיסת עולם ואפילו שומו שמיים תודעה פמיניסטית כלשהי. כאם לילדיו היא מבינה כי מדובר בנישואי נוחות, לא נעלמו מעיניה פרשיות האהבים שלו, אך המעמד והיוקרה ממסמרים אותה להישאר במחיצתו. ג'רמי סטרונג המוכר לנו מ"היורשים" הוא רוי כהן המופלא. משחקו ממגנט, לופת במבטו המאיים, בחוכמתו, בחיוכיו, בעורמתו הנחשית, בגינונים המרובים שלו - לרבות ההקפדה על מראה מצודד ומלוטש - ובעיקר ביכולת שלו לגרום כמעט לכל זב ומצורע להתרפס בפניו.
אחד המתרפסים כאמור הוא מי שנכנס לנעליו של טראמפ, סבסטיאן סטן, שבעזרת איפור מהוקצע ופאה בלונדינית הוא נראה כמו המקור עצמו. מרתק להיווכח בסימביוזה בין השניים, אך גם בהשפעה החזותית עליו לאורך הסרט. בתחילתו הוא נראה מבוייש, שחוח, כמעט מתנצל על קיומו. כשיחסיו עם כהן הולכים ומתקרבים, והכלים השלובים הופכים למחול שדים ארטילרי, גם קומתו מוגבהת. פניו כמו מתמלאות, גופו מתעצם, וקולו בוטח.
אכן, הקולנוע הוא אמנות האשליות כמיטב הקלישאה, כשאמן האשליות קורם עור וגידים ככל שחולפות הדקות. ועוד פרט אנקדוטלי - הבמאי עבאסי שזכור לנו מסרטיו "גבול" ו - "עכביש קדוש" הוא דני ממוצא אירני. כמה טראגי שהיה צריך יוצר מתוצרת חוץ כדי לשרטט את קווי רשעותו של טראמפ האמריקני, זה שחוזר ומתמודד על משרת מנהיג העולם החופשי. כמה חוסר שאר רוח מצד הקולנוענים האמריקנים, בהינתן שאיש מהם לא חשב להרים את הכפפה עד כה, ולהפיק פיצ'ר על האיש החמקמק והמניפולטיבי הזה.
אל תחשבו פעמיים: הספקטקולר הנ"ל הוא יצירת מופת בכל פרמטר אפשרי, כשהאלה שריחפה הייתה היא - האם האדוות שלה יתורגמו בקלפי בעוד מספר ימים. האם מה שלא עשתה כהונה אומללה, יצליח לחולל סרט שיוצריו מקפידים לומר שחרף העובדה שהוא מוגדר בז'אנר "העלילתי" ולא "התיעודי" הוא בפירוש "מבוסס על אירועים אמיתיים".
בשנות השמונים של המאה הקודמת נוצר מיזם בשם "שמיכת הטלאים". כשמה כן היא, נתפרה בעיר וושינגטון שמיכה בעלת בד ענק ועל גביה ריבועים קטנים המשמשים כטלאי, מחווה עבור אלפי החולים שנפטרו ממחלת האיידס. גם עבור כהן נתפר טלאי שכזה מסתבר, ובאותיות בוהקות היה כתוב עליו: "רוי כהן - פחדן, רודן, קורבן". אני יודע כי אני מצווים לנהוג בנורמת ה"אחרי מות קדושים אמור", אך במקרה הזה ניאלץ לחרוג ממנהגינו. עבור המנטור הנורא של טראמפ מן הראוי לחרוט את המילים: "פחדן, רודן, שטן". זה מה שהוא היה, ולפיכך, בתור שכזה האיש ששיכלל את שיטותיו לכדי דרגת אמנות הוא ללא ספק "שוליית השטן"....