מכאן אפשר לעבור למספרים. נניח שרבע עד שליש מהציבור בישראל תומך בסיפוח, האם זה מספיק כדי להוציא סיפוח לפועל? זה לא מספר מומצא. בהרבה מאוד סקרים, זה הנתון שמתקבל. לדוגמה, בסקר הזה, 28%, ושליש מהיהודים. לפי הסקר הזה, הישן יותר, "רק" 34% תומכים בסיפוח. גם בסקר הזה, כתוב ש"רק" 26% תומכים בסיפוח. כמובן, המילה "רק" מבטאת הנחה ששליש מהציבור זה מעט. אפשר לטעון גם ההפך - שליש זה המון. וכל זה לפני שביררנו את מהותו של הסיפוח. וגם זה צריך בירור. יש סיפוח חלקי, שתהיה לו תמיכה גדולה יותר. יש סיפוח נרחב, שתהיה לו תמיכה קטנה יותר. נפנה לשאלות על סיפוח בעזה: בסקר הזה נמצא רוב גדול בעד סיפוח של צפון רצועת עזה. סקרים חדשים יותר מאפשרים לזהות כיצד הצעה לסיפוח וישוב אזור מוגבל יותר - כמו צפון הרצועה - זוכה לתמיכה גדולה יותר מהצעה לסיפוח וישוב אזור נרחב יותר.
בסקר שערכנו בשבוע שעבר (סקר המכון למדיניות העם היהודי) הצענו שתי אפשרויות: "צריך להקים ישובים יהודים בצפון רצועת עזה בשטח שגובל כיום בישראל", או "צריך להקים מחדש גם את יישובי גוש-קטיף (חלקם או רובם) שהם בעומק הרצועה". מהשאלות האלה אפשר להוציא כותרות בכמה דרכים. אפשר לכתוב: שליש מהיהודים בישראל תומכים בסיפוח והתיישבות בעזה. אפשר לכתוב: פחות מחמישית מהיהודים בישראל תומכים בסיפוח והתיישבות בגוש-קטיף. אפשר אפילו לכתוב ש"רק" 16% מהיהודים בעד התיישבות בגוש-קטיף. אבל בהנחה שמי שתומכים בהתיישבות בגוש בוודאי תומכים בהתיישבות בצפון הרצועה, אז אנחנו כבר לא באזור ה"רק". כי מדובר על יותר משליש. ובעצם, אולי גם זה "רק", כי מול השליש הזה יש שני שלישים שמתנגדים להקמת ישובים יהודיים ברצועת עזה (מהיהודים - מהערבים כמעט כולם מתנגדים).
את הנתונים האלה אפשר להציב מול שאלה אחרת ש-JPPI שואל בסקריו כבר כמה פעמים. שאלה על "תפיסות עולם" ביחס למדיניות העתידית של ישראל בזירה הפלשתינית. אחת מתפיסות העולם שמוצעות לבחירה היא "ישראל צריכה לחזק את השליטה שלה על הפלשתינים, להרחיב את ההתנחלויות, לשקול את פירוק הרשות הפלשתינית ואולי סיפוח ביהודה ושומרון". כמה תומכים באפשרות הזאת? במרץ שעבר - יותר משליש. השבוע - שוב יותר משליש. כלומר, נתון יציב. נתון שמייצג תפיסת עולם, ולא גחמה רגעית במענה לאירוע שקרה לאחרונה. אבל נתון מוגבל בהקשר לדיון על סיפוח, כי הנוסח אומר "אולי סיפוח ביהודה ושומרון". "סיפוח ב" זה לא "סיפוח של", ו"אולי" זה לא "בטוח".
ובכל זאת נאמר: כשליש מהיהודים. זה בערך שיעור התומכים בסיפוח מסוים בתנאים מסוימים, באזורים מסוימים, במחיר מסוים. האם שליש זה "רק" - כי יש יותר משליש שמתנגדים? לדעתי שליש זה לא "רק". שליש זה הרבה, אולי אפילו הרבה מאוד. כי שליש זה אומר רוב מקרב תומכי הקואליציה. וכאשר ממשלה נדרשת לקבל החלטות הרוב שהיא בוחנת אינו רוב הציבור, אלא רוב המצביעים שלה. דוגמה: גיוס חרדים. יש רוב גדול מאוד בציבור בעד גיוס חרדים, בעד סנקציות על חרדים. זה לא השפיע על הסוגיה הזאת, כל עוד היה רוב בקרב תומכי הקואליציה להמשך ההסדר הקיים. מדוע אנחנו רואים כעת סדקים מסוימים בנכונות הממשלתית ללכת לקראת החרדים? מי שתמים יאמר: כי המצב הביטחוני השתנה, ויש הכרח לגייס יותר חיילים. מי שציניקן יאמר: כי ניכרת שחיקה מהירה בתמיכה של תומכי הקואליציה בפטור לחרדים.
ובמילים אחרות: שיעור התמיכה של ישראלים בסיפוח מספיק גדול כדי שהממשלה תשקול אותו ברצינות בהינתן שני תנאים. הראשון - תחושה שסיפוח לא יוליד התנגדות חברתית מהסוג שממשלה לא יכולה לעמוד בו (כמו סרבנות נרחבת לשרת בשטחים, או השבתה ארוכה של המשק). אם מותר לנחש, לא תהיה התנגדות כזאת. למה? כי בנסיבות שנוצרו אחרי 7 באוקטובר, גיוס של המוני ישראלים להפגין ולמחות נגד מהלך של פגיעה בפלשתינים לא יהיה דבר קל. השני - תמיכה של הממשל האמריקני. אם טראמפ יאמר לא, זה יהיה לא. ובמילים פשוטות: במצב המתקיים כיום בישראל רק אדם אחד יקבע אם ישראל כן או לא תספח שטחים ביהודה, שומרון ועזה.