נפתלי בנט הפך בחודשים האחרונים להיות ה"מאמי" הלאומי. הדבר בא לידי ביטוי בסקרים. בלי שאמר מילה פוליטית, בלי שהצהיר שהוא מתמודד, בלי שהכניס שוב את ידיו לבוץ, רוב הסוקרים כבר סימנו אותו כמגרפת מנדטים. זה מזכיר לי את מצבו של בני גנץ אך לפני מספר חודשים. זוכרים שהיו לגנץ 40 מנדטים בסקרים? כעת יש לו 18, פחות מחצי, ולהערכתי ולצערי - עוד חזון ליורד. כשגנץ היה בשיא פריחתו עם אותם 40 מנדטים, אמרתי לסביבתי שזה ללא ספק זמני ושההתרסקות עוד תגיע, והיא הגיעה אף מהר מהצפוי. זו בדיוק הערכתי באשר לבנט.
אני חייב לומר שבנט הוא ללא ספק הישראלי הטוב והיפה והתורם ככולם למדינה, אדם ראוי ומוערך. עם זאת, למי ששכח, אם להשתמש בשפת הכדורגל החביבה על החתום מטה - במערכות הבחירות האחרונות בנט שיחק טוב במשחקי הידידות שלפני פתיחת העונה, אך נכשל כישלון חרוץ במשחקי ההכרעה - במבחן האמיתי. אומנם איכשהו הסתדרו לו הכוכבים בבחירות 2021 והוא הפך לראש ממשלת השינוי, אך בשורה תחתונה בנט נכשל כישלון חרוץ כשלא הפגין את כישורי המנהיגות ואת החוזקה הנדרשת כדי לתחזק את הממשלה. אפילו חבריו נטשו אותו בסיטונות. לא מספיק להקים ממשלה, החוכמה היא לתחזק. כמו בעבר - הסקרים אוהבים אותו, אך הבוחרים ברגע האמת, פחות. אני מעריך שכך יהיה גם הפעם וברגע שייכנס לבוץ הפוליטי, תגיע הדעיכה שלו בסקרים וגם ביום הבחירות.
מספר וקטורים צפויים לפעול שלא לטובתו של בנט. שניים מהם כבר הוזכרו כאן. הראשון נעוץ בכך שכראש ממשלה הוא נכשל, שהממשלה שלו (ושל לפיד) נפלה לאחר שנה ומחצה בלבד ו"החזירה" אלינו את הצרה שמנהלת כיום את חיינו. ממשלת בנט-לפיד נתנה תקווה שחזרה השפיות והיושרה ושניתן היה לחזור לנשום קצת לרווחה, עד שהתברר שהאונייה חדשה ואיכותית, אך הקברניט חסר יכולת להובילה לחוף מבטחים. השני - העובדה שבנט כאמור טרם נכנס על באמת לביצה הפוליטית, וכשייכנס יקרה לו כנראה מה שקורה לכל תקווה, כל עוד היא שותקת. היא מתנפצת לרסיסים.
בנוסף אל לנו לשכוח שאת רוב כוחו בסקרים בנט שואב כיום ממאוכזבי ליכוד. אין כל ספק שהמערכת המשומנת והדורסנית של הליכוד תזכיר בעת בחירות לכולם איך בנט - שהיה פעם הקיצוני הימני הכי ימני בסביבה, הפך בעיני ליכודניקים רבים לחובב המפלגות הערביות כביכול, כשאימץ לחיקו את מנסור עבאס, למען הכיסא, לתפיסתם ולתפיסת מצביעי מרכז-ימין וימינה. החיבור עם מפלגה ערבית יעמוד לבנט כרועץ בעיני כל מי שהינו איש ימין, גם ימין מתון וחלק מהמרכז, ודאי לאחר אסון 7 באוקטובר. הוא היה ראש הממשלה, הוא האחראי לחבירה עם המפלגה הערבית, חבירה שהייתה כמו תקיעת אצבע בעיניהם של מצביעי הליכוד, הציונות הדתית והימין. אנשי הציונות הדתית האמיתית, שהם למעשה הבסיס האידאולוגי שלו, לא יסלחו לו על "הבגידה" הזו בעיני רבים מהם. הדבר דומה לאוהדי קבוצת כדורגל שהכוכב שלהם עובר לשחק בקבוצה היריבה, השנואה.
דאגה נוספת נעוצה במחשבה שלא מעט אנשים שותפים לה, שברגע האמת, כפי שחבר למנסור עבאס, יחשוב בנט על עתידו הפוליטי ויחבור לנתניהו כדי להחליפו בעתיד כראש הליכוד. מקרה גדעון סער רק מחזק טענה זו. זה התסריט הגרוע ביותר שעלול לקרות למדינת ישראל ובידי בנט המפתח להפוך את התסריט הלא מופרך הזה לסרט בלהות. בל נשכח שבטרם הקים את ממשלת השינוי היה בנט לכאורה כפסע מאפשרות חתימת הסכם הקמת ממשלת רוטציה עם נתניהו. כפי שזה היה אז על השולחן, קשה יהיה לשכנע את הבוחר הסביר שזה לא יחזור.
הדאגה העיקרית של רוב העם כיום, מלבד המצב הביטחוני, היא מוויתור על חוק הגיוס - השוויון בנטל, שעלול להפוך בימי הממשלה הנוכחית לחוק ההשתמטות. דעתי בנושא זה הייתה מאז ומתמיד שיש לחייב כל אזרח במדינה לשרת בצה"ל כאופציה ראשונה, ואחריה שירות לאומי אזרחי. מכל המועמדים האפשריים להחלפת נתניהו, בנט נתפס לכאורה כמועמד ה"פריך" ביותר והמיועד מכולם להתהפך או לוותר בהקשר זה, מסיבה אחת מרכזית. להבדיל משאר ראשי המפלגות, בנט אדם דתי. כאדם דתי - יש בו כבוד רב ויראה כלפי הרבנים, לבטח יותר מאשר לכל מועמד אחר. בנט יתקשה לעמוד בפני הלחץ האדיר שיפעילו עליו הרבנים ואם ייבחר - יש חשש כבד שהוא לא יישם במלואו את חוק הגיוס, שכל כך מתבקש כדי לאחות את הקרע בעם.
דומני כי המפלגה הגדולה ביותר כיום ובדרך כלל, היא מפלגת המתלבטים. כעת, באין בחירות, רוב מצביעי מפלגת המתלבטים משיבים לסוקרים שיצביעו לבנט, אך ברגע האמת אין ספק שהשיקולים המוזכרים כאן ישחקו תפקיד מרכזי בהחלטתם. הח"מ מעדיף כיום כל מועמד ראוי אחר על נתניהו, אך בשיקול למי להצביע, כדאי לקחת בחשבון מי מהם יכול להוביל אותנו לחוף מבטחים חברתי, ביטחוני וכלכלי.