אף פעם לא יצא לי לראות סרט טורקי. בדרך כלל אני רואה סרטים בבתי קולנוע בירושלים בהם לא מראים סרטים טורקיים, ואם כן, לעיתים רחוקות. מאז שראיתי בשבדיה את הסרט "אקספרס של חצות", טורקיה 'יצאה לי מהסיסטם'. קיבלתי מהסרט כזה שוק, שנשבעתי שלעולם לא אסע לטורקיה! והנה רצה הגורל ונתקלתי ב"נטפליקס" בסרט טורקי: "החייט" (Terzi), ואז נזכרתי בדבריה של אמי המנוחה, חנה, שאמרה לי לא פעם: "בחיים, את צריכה להשתדל לראות הכול, לטעום הכל (רק כשר), לנסות הכול... (במידה), כדי שלא תמותי חמור". כפולקלוריסטית, הסרט היה מאוד מעניין. מה אומר לכם רעיי, הופתעתי, ואפילו לטובה! קודם כל, הוא היה על בסיס סיפור אמיתי, דבר שעורר בי סקרנות רבה. שנית, המשחק של כל השחקנים היה מעולה. אני, עם עבר של שחקנית בתיאטרון "בימתנו" של הבמאי אליעזר א. אנסקי ז"ל, יודעת להעריך כמה עבודת השחקן קשה ומפרכת ולא משנה אם היא בסרט או על הבמה. בסרט הטורקי היו מספר עניינים לא ברורים דיים, אבל בגדול, זה סרט המראה את אורח החיים בטורקיה, את הבדלי המעמדות ואת העובדה שבעל המאה הוא בעל הדעה באופן מוגזם. החברות בין שני גיבורי הסרט היא חברות אמיצה מילדות, אך נשברת בצורה טרגית בשל אהבתם (בטעות) לאותה אישה. הייתה שם יתמות, הורים חורגים, אב מפגר ואימא שנעלמה לשנים רבות והופיעה פתאום כעוזרת בבית בנה שחיפש אותה כל חייו ושלא הכירה. הייתה גם סבתא עריצה, רצח, התאבדות ותחייה וכסף... המון כסף! בקיצור, "כל טוב" בסרט אחד.

טרגדיה מתמשכת

בסרט, טרגדיה מתמשכת: טרגדיה של העבר והלאה לעתיד. ראיתי בעת ובעונה אחת אירוע משמח של הפי אנד ואת גורלו הרע של ידיד נעוריו של החייט. בסרט היה "הורה מרעיל" שהתעלל בבנו יחידו משחר ילדותו ואמר לו שהוא נולד ככישלון. איך מירר את חייו, גם כשהפך לגבר, והיה מעניש אותו בעונשים לא אנושיים. בסרט הבנתי למה מתכוונים כשאומרים - "הורים מרעילים". אפילו בינינו ישנם הורים כאלה, שאת התוצאות להתנהגותם אנו רואים בחברתנו, במיוחד במקרים בהם גברים סבלו מיחס כזה בבית. כשהם גדלים, הם נוקטים בהתעללות וברכושנות בסובבים אותם, כמו גם בקנאה יוקדת מתוך אהבה לנשותיהם (ואפילו ברצח!).

חשפנות על הכיף כיפק

היה מ א ד משונה לראות סרט טורקי שהעירום חוגג בו. חשבתי שהמדינה הזאת יותר שמרנית והרי היא מוסלמית. (99.8 אחוזים הם מוסלמים, סונים ברובם, ו-0.2 אחוזים הם בעיקר נוצרים ויהודים). קראתי על תופעה זו והסתבר שישנם "סוגי טורקים", שחלקם מתנהלים לפי הקוראן ובשל שערה שהציצה מהחיג'אב (מטפחת הראש) של האישה, רוצחים אותה! גם שתיית אלכוהול אסורה בהחלט! לעומתם ישנה השכבה ה"עות'מנית" הגבוהה, שבסוף המאה ה-19 החלה לאמץ רעיונות לאומיים מאירופה. המושג "טורק" הגדיר רק מוסלמים סוניים. הבנתי, שמכאן הגיעה האופנה הזאת של הנשים הצעירות והחשופות בסרט, עם השדיים הזקורים והגלויים לעין כל. לעיתים רחוקות ראיתי חזייה מתחת לבגד והשסע בחצאית, מגיע כמעט עד ל"חדר האורחים". אפילו הנשים המבוגרות הלובשות חליפות אלגנטיות, עדיין השדיים מציצים להם מבעד למחשוף ושסע החצאית פתוח עד מחצית הירך. באף תמונה לא נראו נשים חשופות ערווה. רוב הנשים הצעירות היו עם שיער ארוך, כהה ושחור, או "זנב סוס". התספורת בעת אירוע מכובד הייתה מעוצבת כגוש שיער מורם מאחור ואלגנטי. הגברים ברובם היו לבושים בחליפות ולא נתגלו במערומיהם, אלא לעיתים עם חזה חשוף (זולת תמונה אחת, שאחד הגיבורים, אחרי "מעשה האהבה", הלך לעבר חדר האמבטיה כשהוא עירום, מאחור). הגברים והנשים בסרט שתו אלכוהול בכמויות עצומות ועישנו סיגריות בלי סוף, חלקן מגולגלות, והיו ששאפו אבקה. המועדון, נראה כמו מועדון לילה במערב. גם מקומה של הזונה לא נפקד בסרט זה. זונה יפהפייה ונבונה, שהצילה את החייט לא פעם והביאה אותו עד לקצה! וכך למד להתחיל את חייו מחדש! בכל סצינה לבשו הנשים והגברים בגדים אחרים, אפילו בעלי המעמד הנמוך והעניים שבהם, כמו גיבורת הסרט. היו שתי תצוגות אופנה בסרט. הבגדים, ברובם, לא יפים לטעמי, אך מה לי להלין? הכל תלוי בטעם האישה הרוכשת ולובשת אותן.

דיבור ללא מילים

כפריקית לסרטים, לפעמים נמאס לשמוע את השחקנים מדברים כל כך הרבה ולא "משתמשים" בכל מה שיש להם. לעומתם, בסרט הטורקי, יש גם מבט עיניים, בתקריב במצבים שונים, לרוב בעת מחלוקת או נדידה לעבר זיכרונות ילדות, עיניים האומרות הכול. ניד קל בראש האומר: ללכת, לבוא, להישאר, נחיריים מורחבים בשעת כעס/התרגשות, כפות ידיים רועדות, צילום תקריב המבליט ארשת פנים המביעה מה שהפה לא תמיד יכול/רוצה לומר. גם רמז בתנועת יד שלא זקוקה למילים, והמובנת על-ידי השחקנים והצופים כאחת ועוד. ממש נפלא לראות זאת. הו, כמה טקסטים ללמוד בע"פ חסכו הם לעצמם. אהבתי את ה"שפה" הזאת של דיבור ללא מילים. האיש ה"רע", הוא דווקא האיש המרומה על-ידי חברו הטוב מילדות. אומר את האמת ללא כחל וסרק ולעיני כל הקרואים ולא נסתר מעינו דבר. החייט השתקן, בשונה מחברו ה"רע", לא דיבר, אך אנו מבינים איך הוא נלחם בתוכו, בין נאמנות לחברו ה"רע" לבין אהובתו, שהיא אשת רעו. מצבו ניכר בתנועותיו, במחשבותיו המוקלדות על המסך, בתמונות ילדותו עם חברו ה"רע", או עם אביו המפגר בשכלו שהסתירו בביתו והתבייש בו. גם נראו קטעים עם סבו, שלימד אותו חייטות ושהיה לו כאב ואמר לו בין השאר: "שאדם חייב להיות מוכן להיוולד מחדש בכל רגע!"

הגברים בוכים ביום

הכי אהבתי את הגברים הבוכים בסרט, ולאו-דווקא בלילה, אלא ביום! הם הזילו דמעות של תסכול וייאוש, דמעות של כעס ואהבה ונראו כה נוגעים ללב כשהם בוכים בסרט בדמעות שליש, בגלוי וללא בושה עד שבא לי לחבק אותם. אין להם את הרגשת ה"אגו הגברי" בה "לוקים" הגברים שלנו, ש"אוספים צער ודמעות" מלוא הלב, מבלי להזיל דמעה בפומבי, עד שהלב המאצ'ואיסטי שלהם מתפוצץ בתוכם והם "זוכים" לחיים קצרים. הם בוכים בלילה בדמעות נסתרות מעין רואה, כדברי השיר של אלון אבידר (שנכתב על חבריו משייטת 13 שנהרגו בזמן מלחמת לבנון הראשונה): "הגברים בוכים בלילה / לא נשמע קולם / הגברים בוכים בלילה / בכי נעלם...". את דמעותיהם המלוחות הגברים שלנו מוהלים בשירים הצצים חדשים לבקרים, שם הם "בוכים" ומביעים רגשותיהם בשירים, בהם יש דמעות אהבה, דמעות אכזבה, דמעות בעת נפילת חברים במלחמה..., אך לעיתים רחוקות תראה אותם בוכים לאור יום!

שירת הנשים בתימן

לא תאמינו, אך המילים המסייעות לגברים להביע את רגשותיהם הנסתרים בשירה ולא לבכות בגלוי, מזכירות לי דווקא את "שירת הנשים בתימן", אך בהפוך על הפוך. נשים בוכות חופשי חופשי, אך בתימן, לא הייתה להן זכות להביע דעתן בקול, כי היו נתונות לשליטת אביהן ובעליהן מא' ועד ת'! ולכן, כדי לפרוק את הצער מלבן על מה שמעוללים להן, הן הביעו זאת בשירה. לדוגמה: עת חיתנו כלה צעירה ל"חתן" זקן וקיבלו מוהר עבורה, היא הביעה רגשותיה בשירה בעת עבודות הבית והבישול, בשאיבת המים מהבאר ואף בשעה שרקדו לפניה ככלה צעירה, הביעו חברותיה בשירתן את כל רגשותיה/ן שלא יכלה/ו לבטא בקול בביתה/ן. לדוגמה השיר "יומה ויאבה" - "הו אמי ואבי" מאת: אסתר יהואש (בלסיה) שנולדה בתימן. השיר הושר מאם לבתה במקווה, ב"חינה" שלפני החתונה וכך עבר מדור לדור. תוכן השיר הוא על אודות החיים הקשים של הנשים בתימן, שהיה מוכר בכל בית. אף סבתא וסבתא רבתא שרו אותו כל הזמן, וזאת בשעה שהאבות למדו תורה ולא עסקו בשירי חול.

מילות השיר, בעברית: הו אבי ואמי / איך יכולתם למכרני, / תמכרו הבקר והצאן / וכל ההון יפדני. / כבר השיאוני / בת, אשר ליבה קשה (כנראה החמות)/ העמיסה עליי עצי ההסקה / וכד המים על ראשי./ כבר השיאוני / עלמה, בת ביישנית / הפנים כירח / והעין קורצת./ הוי אמי ואבי/ איך יכולתם למכרני? ומה פירוש השיר? למעשה בשיר 'אימא ואבא' שרה ילדה צעירה בתימן. הוריה החליטו לחתנה עם אדם שאינה מכירה כלל והמבוגר ממנה בשנים רבות. הוא שילם מוהר לאביה עבורה בידיעה שהיא לא תוכל לשוב יותר לבית הוריה. יש לציין, שהחיים בתימן היו קשים ולא היה מספיק אוכל בבית לכולם. על-ידי מעשה זה, ירד העול מהאב של האכלת נפש נוספת במשפחה מרובת הילדים. הבת, לא יכלה להתלונן אלא רק להביע בשיר את מצוקות ליבה. הו, להיכן הגעתי רעיי, וזאת בשל סרט טורקי. כדאי לצפות ולחוות חיים של אחרים. אולי כך נלמד להעריך את החיים במדינתנו הקטנה והאהובה. למרות המלחמה שנכפתה עלינו והכמיהה לשובם במהרה בעז"ה של החטופים וחיילינו האמיצים הביתה בשלום, נבין גם כן, שאין מקום בטוח ליהודים בעולם כולו, זולת ארצנו הקטנטונת! ואנו, לא נפסיק לשיר!