שתי עיתונאיות, שתי גישות, שני תיאורים, שני עולמות, שתי תפיסות, עם אחד, צבא אחד. להלן ראיון שהתקיים עם כתבים צבאיים בשני ערוצים והשפעתם על הרוח הלאומית, רוח הגבורה, רוח החזית והעורף.

הראיון הראשון:

עיתונאית: נמצאים איתי מספר מילואימניקים המשרתים כבר 250 ימים, הם מותשים, עייפים, מיואשים מהמדינה, אין להם כוח עוד לשאת לבד בנטל, הם.... מראיינת: בואי נשמע אותם. עיתונאית: אורן, אתה מרגיש נורא, השארת עסק וכשתחזור כבר לא יהיה לך כלום, אתה מרגיש שהמדינה בגדה בך? אורן: אני נלחם למען... עיתונאית: כן, אבל המדינה לא נלחמת עבורך, מפקירה אותך, גלעד, מה המצב שלך? גלעד: אני בטוב, יש לי חברה לבנייה ושיפוצים... עיתונאית: היא התפרקה? יהיה לך לאן לחזור? רביב, אני יודעת שמשפחות התפרקו. רביב: ברוך ה' אשתי היא... עיתונאית: תאר לנו איך הזוגיות נפגעה, איך התא המשפחתי מתפרק, יש לך מחשבות להפסיק את שירות המילואים? אתה יודע, בזמן שאתה מוסר את הנפש ויכול להיות שלא תחזור או תחזור בארון, הממשלה מחלקת כסף למשתמטים, לחרדים... מראיינת: מציאות נוראית, תמסרי בשמי ללוחמים חיבוק ואת הערכתנו, הם נלחמים בחזית ואנחנו נילחם עבורם מול הפרזיטים והעלוקות, מול ממשלת ההפקרה.

הראיון השני:

עיתונאית: נמצאים איתי מספר לוחמים המשרתים במלחמה כבר 250 ימים, סוסים דוהרים מלאי תחושת שליחות מעוררי התפעלות, ביחד אמרו לי, כי גם אם יאפשרו להם לצאת להפסקת לחימה, יוותרו על הפסקות בין ימי המילואים, חדורי אמונה בצדקת המלחמה ו... רגע הם שוב שרים ורוקדים, המורל בשמיים. מראיינת: בואי נשמע אותם. עיתונאית: אורן, מהיכן אתה שואב את הכוחות, את תעצומות הנפש, את הרוח העצומה המלווה אותך כבר 250 ימי מלחמה? אורן: יש לנו מטרה ברורה וחשובה ביותר, השבת כבוד העם היהודי וכבוד ישראל כדי שלעולם לא יתרחש טבח כזה שוב, יש לנו עם מופלא, את ההמשך יוסיף חברי הטוב, גלעד, אני חייב להצטרף לחברים בהכנות לפעילות הלילה. עיתונאית: גלעד, וואו, אני נפעמת מרוח הלחימה של החבר'ה, אתה מרגיש שאחרי 250 ימי מילואים לא הגיע הזמן לשוב לחיי האזרחות, לעסק? גלעד: צחוק של מבוכה, עכשיו הזמן לנצח את האויבים, להכריע אותם, לכל הדברים יש את הזמן, אנחנו כולנו ביחד, כאן, למען מטרה אחת, ניצחון מוחלט והשבת החטופים, ואנחנו ננצח. עיתונאית: מה עם העסק שלך, אינך חושש מקריסה כלכלית? גלעד: הכל יהיה בסדר, אני סומך על ההנהגה ועל עם ישראל, אחרי הניצחון אתפנה לשיקום העסק. עיתונאית: רביב, אתה הצעיר ביותר בחבורת המילואימניקים הגיבורים, איך המשפחה? רביב: רעייתי היא הגיבורה האמיתית של המלחמה, גאה ברוח שהיא מעניקה לי, אני רגוע וסומך על רעייתי, היא בנתה מערך שלם לטיפול בילדים, ניסיון לשמר את העסק אבל בעיקר היא מחזקת אותי כל הזמן ומדגישה כי זו השליחות של הדור הזה, הכי מרגש שהיא מכנה אותי, דור הניצחון. עיתונאית: אלה האריות החדשים, אלה הגיבורים, עם הדור הזה ננצח בגדול. רביב: אפשר להוסיף עוד משפט? עיתונאית: בשמחה. רביב: אני מבקש להודות לאחים שלנו בני התורה, תמשיכו ללמוד בכל הכוח, ביחד נביס את אויבנו, עד כלותם. מראיינת: אשרי העם שאלה הם בניו, איזו רוח, איזו עוצמה, אלופים, אנחנו ננצח, תשמרו על עצמכם. שתי עיתונאיות, שתי גישות, שני תיאורים, שני עולמות, שתי תפיסות, דכדוך מול עוצמה, תקווה מול ייאוש, עם אחד, צבא אחד, השפעה מכרעת על הרוח הלאומית, רוח הגבורה, רוח החזית והעורף.