ג׳ונתן פולארד, אמריקני יהודי, הואשם בריגול למען ישראל. הוא ניסה להמלט לשגרירות הישראלית אך מנעו ממנו מקלט. את שלושים השנים הבאות הוא ישב בתא, לבד, בתנאים קשים שלא תואמים את גודל הבגידה (בארה"ב, ריגול לבת ברית קרובה). במחלקת המדינה נדרו שהוא לא ישתחרר בחיים ויהי מה. אשתו מתה. הוא בכלא. אפילו חומר קריאה לא ניתן לו, למעט התנ"ך. היו שנים שגם אור יום הוא לא ראה כי הוא היה כה מסוכן. העונש צריך היה להתאים לרמת הפשע ולשמש הרתעה (כמובן שזה לא מנע ריגול למען רוסיה או סין). אולי זו פשוט הייתה אנטישמיות טהורה (כי מרגלים אחרים שוחררו), מזוקקת, נוסח מחלקת המדינה האמריקנית. או שלמדינת ישראל פשוט לא היה אכפת.
משך כמעט כל הזמן, מדינת ישראל לא פעלה לשחררו, ואפילו אזרחות ישראלית לא הוענקה לו. כשהגיע נשיא ישראלי להפגש עם הנשיא האמריקני ואף לקבל אות כבוד מהנשיא, עניינו של פולארד לא הוצב בראש סדר העדיפות של מדינת ישראל.
יהונתן פולארד אינו נוטר טינה. הוא אדם חופשי היום, עם אזרחות ישראלית והוא מהלך לו - אדם חופשי - באור יום ברחובות ירושלים. הוא אסיר תודה על דברים קטנים בחיים.
משך שנים רבות, אסור היה לנו להעלות את השם פולארד ולדבר על עזרתו למדינת ישראל שכן עבור מאזינינו הנוצרים בגידה היא דבר בלתי נסלח. עבור מחלקת המדינה, זו פשוט אנטישמיות. אך אצל הנוצרים אוהבי ישראל, זו פגיעה באמון, בערכים הבסיסיים. כאב לנו, שכן מדינת ישראל לא הייתה צריכה להפקיר את פולארד בהתחלה והיא חייבת הייתה לעשות הכל להביאו הביתה - ביתו של כל יהודי באשר הוא - חייבת ולא נקפה אצבע משך 25 השנים הראשונות בהן נמק בכלא בתנאים מחפירים.
נראה לי שהמערכת בארץ החליטה לנהוג בצורה מחפירה דומה נגד נגד בצבא ויועץ-דובר מסביבתו המיידית של ראש הממשלה. הם פעלו מחוץ למדיניות המערכתית המקובלת - וסיבה טובה הייתה להם לפעול כך - והדבר משגע לחלוטין את המערכת. כיון שכך, בדיוק כמו מחלקת המדינה האמריקנית, יש לגבות מחיר עצום ורב. אם אפשר, היה צריך להוציאם להורג, כאן ועכשיו, ואפילו ניסו לעשות זאת בעזרת השתלת חבל תליה בתא המאסר, הפעלת לחץ כמוהו לא מופעל (תודות לבג"ץ. אפילו על לוחמי הנוחבה או טרוריסטים העומדים לבצע פיגוע, מניעת גישה לייצוג משפטי, ועוד.
האשמה: הדלפת חומר מסווג. עד כמה הדבר אבסורדי ניתן לראות הן ממצב ההדלפות (דבר של יום יום בדרכים שונות ומגוונות) והן מכך שההדלפה-לכאורה הייתה ממשרד ראש הממשלה, קרי מהגורם המוסמך העליון. לא הצבא, לא המוסד, לא השב"כ ולא גופים עלומי- שם וזהות אחרים רשאים לעשות את מה שמותר לראש הממשלה ולמשרדו.
על מה ולמה יצא הקצף שהוביל להשתלת חבל תליה בתאו של אותו פולארד-של-המאה הנוכחית? מה באמת היה פשעם של הנאשמים? הנאשמים פעלו כפרטיזנים. בדיוק כמו התצפיתניות או הנגדית ב-8200 שהיתרו והזהירו חזור ואמור שבעזה מתכננים פעולה יוצאת דופן בגודלה, והממונים - הקצינים הישירים, ואלו הממונים עליהם, וכל הדרגות מעליהם - התעלמו, עצמו עינים, ביטלו בזלזול ואף איימו על מי שפנה אליהם בעונשים כבדים מאוד אם הם ימשיכו בשטויות שלהם, כך עתה הפרטיזנים העבירו חומר למי? לא לממונים כי אם ישירות למשרד ראש הממשלה. אכן, הם פשעו: הם עקפו את כל השכבות, את כל השומן, את כל החולי והיוהרה והגישה הקלוקלת והחולנית, והגיעו ישירות למקבל ההחלטות, לאוטוריטה העליונה. משם הייתה דרך פעולה, שאולי מוצאת חן או לא מוצאת חן בעיני אחדים, אך זה לא בסמכותם להחליט, זה בסמכות ראש ממשלת ישראל ומשרדו.
דבר זה משגע את המערכת המשפטית הנלחמת על חייה. היא, לדעת עצמה, הקובעת היחידה, הראשונה והאחרונה. היא הבוקר והיא הערב, היא כדור-הארץ, השמש, הירח וכל הכוכבים. היא שבראה עולם, והיא שתקבע כל דבר.
כבר שנים המערכת המשפטית שוקדת בשיטתיות להעביר את ראש הממשלה מעולמנו, וזה לא עולה בידה. תיקים שלמים נתפרו נגדו, תיקי ה-1000 וה-2000 וה-3000 וה-4000. מפגיני קפלן מאשימים אותו שהוא ורק הוא לא רוצה שיחזרו הבנים לביתם, שהשבויים ביד חמאס-דאעש ישוחררו. כבר איימו על כל מי שנמצא בסביבתו המיידית - בני משפחה, קרובים, יועצים, אנשי אמון וכדומה. ועכשיו מצאו דרך חדשה: איום על ביטחון ישראל ממשרד ראש הממשלה! לא אירן. גם לא המרגלים הישראלים עבור אירן ועושי דבריה. אנשי משרד ראש הממשלה (נזכיר שגופים שונים, כמו תוכנית הגרעין הישראלית, הם חלק מ"משרד ראש הממשלה").
מערכת בררנית וממוקדת. מערכת שכל פעולתה מטרתה המשך עצם הקיום ושמירה על כוח מוחלט. מערכת המשמידה כל שבדרכה. מערכת שהפכה לכלי נשק.
ברי לקורא שאיני מכיר בחומרת המעשה. נהפוך הוא, אני חושב שהמעורבים צריכים לזכות באות מיוחד, צל"ש, שכן הם הבינו שהמערכת ממשיכה להכשיל אותנו. הם פעלו במקום המערכת, במקום בו המערכת צריכה הייתה לפעול אך נכשלה. הם לא פנו לתקשורת. הם לא פנו לגורמים בחו"ל. הם פעלו בדרך הנכונה ביותר: עוקף-המערכת כדי להגיע למקבלי ההחלטות העומדים בראשה. הדבר נעשה בתוך המערכת, ועכשיו כל אלו שעקפו אותם זועמים.
מי הם אלו שנעקפו? בדיוק אותם אלו השבויים בקונספציה שהביאה עלינו את אסון שבעה באוקטובר. אותם אלו שסרבו לראות, להאזין, להעביר את המידע לממונים ולפעול. אז מה קרה? נשחטו 1,200 ישראלים. נאפו תינוקות בפני הוריהם. נאנסו ילדים בפני הוריהם. שרפו משפחות שלמות. ביתרו בטני נשים הרות. ערפו ראשים. לקחו שבויים ועינו ואנסו ורצחו אותם. רק מקצת ממה שקרה, כך סתם, יום שבת בהיר בבוקר. ומאז למעלה מ-800 חיילים נפלו. למעלה מרבבה פצועים. ועוד 101 שבויים עדיין ביד האויב האכזר, המפלצתי.
כל האחראים קודמו, היו מעטים שפרשו (ויזכו בפנסיה מעולה לכל חייהם). היו אלו שהזילו דמעות קרוקודיל. אין אחריות. עולם מבולבל, הפוך. נתניהו אשם בשבויים, לא חמאס-דאעש. בדיוק כמו יחס העולם אל מדינת ישראל. אנחנו אשמים ברצח עם. אנחנו אלו הששים אלי קרב. אנחנו הנאצים החדשים. אם רק יפטרו מאתנו, יהיה טוב לעולם לעד ולעולמי עולמים. לכן הוציאו צווי מעצר נגד ראש ממשלת ישראל ושר הביטחון שלה. בקרוב נגד כל לוחם בצה"ל (אל דאגה, יש מספיק גופים בישראל המספקים את השמות והכתובות הפרטיות ושאר פרטים אישיים של כל לוחם כדי להוציא גם נגדם צווי מעצר ולהעמידם לדין).
לכן המערכת רועשת ורועדת. נמצאה דרך ממשית לעקוף אותה! אבוי! עכשיו יתברר שאולי ניתן היה למנוע את אסון שבעה באוקטובר ואת המלחמה של 14 החודשים האחרונים. אילו רק המערכת הייתה פועלת כנדרש. אילו רק אותם אנשים הנאמנים למדינה ולמוסדותיה היו עוקפים את כל השכבות החולות מעליהם כי המידע שבידיהם היה הרה גורל ומצליחים להגיע ישירות למקבלי ההחלטות, אולי - רק אולי, הייתה נמנעת הפלישה מדרום. אך הצבא, השב"כ, המוסד וכל המשרדים הממשלתיים התאדו, כאילו לא היו, נעלמו, והפלישה לתוך מדינת ישראל, כיבוש הישובים, האונס, העינויים והרציחות נמשכו ללא מפריע מהלך שעות רבות. מישהו היה אחראי לכשלון הזה, כשלון כה אדיר שיש למדינת ישראל ולעם היהודי שני ימי זכרון מעתה ועד עולם לזכר אותו יום. עד עכשיו, כל האחרים לא נתנו את הדין - לא לעצמם, ולא לכולנו.
העז נגד בצבא ויועץ-דובר של נתניהו להזכיר לנו את מה שקרה באותו יום נורא, והמערכת פולטת להבות, לבה רותחת המאיימת להשמיד את כל מי שבדרכה. השיטה לא השתנתה. חטאי היוהרה והשאננות וההסתמכות המוחלטת על טכנולוגיה ממשיכים במלוא הכוח, כאילו לא היה דבר.
לכן אני קורא למי שמעז לעשות מעשה "פרטיזנים", בדיוק כמו בתקופת הורי בשואה שקרתה לנו בשנות הארבעים של המאה הקודמת. ברור לי שאיש היום לא יודע מי היו הפרטיזנים. הם נלחמו ביערות. הם עשו את הבלתי יאומן והבלתי אפשרי. אז כמו היום יש לחזק את מי שמעז לפעול נגד המערכת, בסיכון עצום לעצמם. לכן עלינו להחליט: האם אנחנו עם הפרטיזנים או עם המערכת? לפני שתענו, נזכור: המערכת היא זו שאיפשרה את האסון הגדול ביותר שקרה למדינת ישראל מאז השואה. המערכת היא זו שביטלה את הבטחתנו "לעולם לא עוד." המערכת היא זו הנלחמת לא באויבינו (המרגלים נגד ישראל עבור אירן, הגיס החמישי בארץ, אירן ושלוחותיה השונות בתימן, עירק, סוריה, לבנון, עזה, איו"ש, האו"ם ושלוחותיו ובתי הדין הבינלאומיים) כי אם בראש הממשלה ועושי דברו ואנשי אמונו.
לא ניתן להסב את תשומת לבנו מלחימה נגד האויב בכדי לנצח. אין לנו ברירה אחרת. נעשה זאת בכל דרך אפשרית ובלתי אפשרית. לא נשכח ולא נסלח. כדברי ביאליק (על השחיטה, לפני 120 שנים) את "נקמת דם ילד קטן עוד לא ברא השטן."
חזק חזק ונתחזק
עם ישראל חי
נצח ישראל לא ישקר