נשיא ארה"ב, המעצמה החזקה בעולם, מנהיג העלם החופשי מרכיב את נבחרת החלומות של ממשלו החדש וממינוי למינוי מתברר כי זו גם נבחרת החלומות שלנו, של העם היהודי. או שלא. הפיצול בעם היהודי אינו מאורע חדש, ימיו כימי היות העם היהודי מיום עומדו על בימת ההיסטוריה. מחלוקת היא שמו השני של עם הנצח. מחלוקת לשם שמיים, מחלוקת קורח ועדתו, מחלוקת התלויה בדבר ומחלוקת שאינה תלויה בדבר, תחיי המחלוקת. מחלוקת מתוך כבוד, מתוך אהבה, מתוך כוונה לטוב, מחלוקת בין אחים, בתוך המשפחה, מחלוקת של "לא תשנא את אחיך בלבבך". בשנים האחרונות המחלוקת בחברה הישראלית הפכה לקרב תרנגולים מתמשך, מרוט לי ומרוט לך, נקר בי ואנקר בך, לעיתים קרובות מידי שכחנו על מה המחלוקת, שנאנו, תיעבנו, ניאצנו, חירפנו, גידפנו, וכל המרבה הרי זה משובח. ולכן כשנבחר נשיא אוהד ואוהב את מדינת ישראל, בעל רזומה מרשים של קיום הבטחות והישגים בינלאומיים למען העם היהודי, הרואה עין בעין את תחיית העם היהודי, תקומתו ושרידותו במרחב האלים המבקש וחולם להשמידו היה צפוי כי העם היושב בציון יודה על הבחירה של העם האמריקני, היה צפוי שיברך בשם ובמלכות "שעשה לי נס במקום הזה". כצפוי במציאות המחולקת לפי פוזיציה והיא חזות הכל, היו מי שקוננו על הפסדם של מי שמטילים על מדינת ישראל סנקציות, אמברגו נשק, הנאבקים בסיכוי להכריע את מבקשי נפשה, המטילים סנקציות על אזרחיה ומשתעשעים ברעיון להטיל סנקציות על שריה, המקבלים בהבנה את עלילות הדם על מפקדי הצבא וחייליו, התובעים מצה"ל להפסיד בקרב בעצם האכלת אויביו וסייעניהם והרשימה ארוכה כאורך הגלות. ולכן, כשנשיא ארה"ב הנבחר בוחר באוהבי ארץ ישראל, במגיני מדינת ישראל, באוהבי יהודים לתפקידי מפתח והובלה בממשלו המתהווה, יש מי שאין בהם שמחה, אין בהם הערכה, אין בהם הכרת הטוב, בכל מינוי שכזה מוצאים פגם של מומחים בטהרנות ובצדקנות סלקטיבי. למה זה התכרכמו פניהם? מדוע תתעצבו? והרי דווקא בתקופה המורכבת והמאתגרת הזו בה נתון העם היושב בישראל והעם היהודי בכלל, אנו משוועים לנשיא אוהד, נשיא הרואה עין בעין את המציאות היהודית המדממת, הרואה בלוחמי ישראל את לוחמי הצבא המוסרי הגדול בעולם, הרואה בחלקי מולדת חלק מהאתוס ההיסטורי, הרואה בביטחונה של מדינת היהודים היחידה חשיבות עליונה, המתרגם הבטחות למעשים ע"ע חוק הגולן, חוק ירושלים. מדוע זה תתעצבו? התמונה הקשה והעצובה, שנחשפה בעת ההכרזה על ניצחון הנשיא הנבחר, בקרב רוב המגישים בכלי התקשורת המרכזיים בישראל, הייתה תמונה של תוגה וצער, היו מי שניסו לתרגם את תקוותיהם, חלומותיהם לעובדות לרגע, הנהי נשמע חרישי ומחלחל. למה תתעצבו? אינני יודע אם הנשיא הנבחר יעמוד בכל הבטחותיו, האם לא ישנה דעותיו, אני יודע רק דבר אחד - הוא הטוב מבין השניים, הוא הוכיח במעשים את אהבתו ומחויבותו לישראל ולעם היהודי/ בימים אלה זו סיבה כבר מספיק טובה לחייך, בזהירות אבל לחייך/ צאו מהפוזיציה, מצפים לנו ארבע שנים של תקווה.