לכאורה אנו מדינה מאוד מחונכת. ה-OECD - שהוא ארגון לשיתוף פעולה ופיתוח כלכלי בינלאומי של המדינות המפותחות - נותן לנו ציון גבוה בחינוך. בדוח משנת 2023 לישראל ציונים גבוהים בכול הקשור בחינוך. הנתונים שמתייחסים לשנת 2022 מלמדים שישראל היא מדינת עתירת השכלה. אחוז בעלי ההשכלה בוגרי חינוך גבוה בישראל עומד על 50.6% בהשוואה ל-40.4% בשאר המדינות המפותחות. במקביל, אחוז מיעוטי ההשכלה נמוך למדי - 11.8% לעומת 19.8% .כ-88% מאוכלוסיית ישראל השלימו השכלה תיכונית, שוב מעל לממוצע ה-OECD שעומד על 81%. מדינה משכילה ומלומדת.
אלא שבחינוך כמו בכל דבר אחר לוז החשיבות הוא באיכות ולא בכמות. איך אנו מחנכים. גם אותי חינכו בגיל צעיר בחיידר. האם חינכו אותי עם ערכים תרבותיים כמו שוויון, כיבוד הזולת והשונה? או אפילו האם היה ניסיון לקשר בין השנאה לבין חורבן בית המקדש? התשובה היא לא. ובהקשר זה אחטא אם לא אזכיר את האפיזודה העצובה והמקוממת כאשר תלמידה ערבייה בבית ספר בבאר שבע הזכירה את הסבל של ילדי עזה וחבריה בכיתה צעקו "שיישרף לך הכפר". הילדה הושעתה. וזה במסגרת חינוכית ממלכתית. האסוציאציה היהודית עם שריפות ידועה, החל משריפת ספרים ועד לשריפת אנשים בשואה וגם ב-7 באוקטובר.
אני זוכר שבמסגרת זום בנושא לימוד השואה בהשתתפות ח"כ מירב כהן, שעוסקת בתיעוד והנצחת השואה, מישהי שאלה אותי כיצד מחנכים ילדים קטנים על השואה. עניתי שמחנחים ילדים לא להיות אלימים, לכבד את הזולת, את השונה. כאן מתחיל העניין. ישראל, חרף הציונים בחינוך, היא חברה אלימה ובמקרים רבים שונאת את השונה ולא מכבדת את הזולת כפי שהוא. זאת בעידוד ברור של השלטון.
יש איזה מלכוד בנושא מורכב כמו חינוך, במיוחד בישראל. נתחיל בעובדה שאת הבסיס החינוכי הילד מקבל בבית. כאן יש להביא בחשבון את האופן שבה מחונך הילד, מספר הילדים בבית, מספר הילדים בכיתה בה הוא לומד ויש להקדיש להם תשומת לב ראויה. זה קשור בין היתר בדת ובגורמים אחרים. השכונה משפיעה, צה"ל משפיע, הרחוב משפיע והשלטון משפיע ובראש וראשונה טיב מערכת החינוך לאמור לטיב המורים יש השפעה רבה מאוד. לצערנו אצלנו מורים טובים לא מתוגמלים ולכן אין לנו רבים מהם בהוראה. אשר להשכלה גבוהה, רבים מקרב בעלי ההשכלה הגבוהה הם מקרב העליות, בראש וראשונה מברה"מ בעבר. זכורה לי אמירה של דיקן הפקולטה לרפואה באוניברסיטת תל אביב, שאת שמו אני לא זוכר, כי "אני מוציא רופאים טובים, אבל אינני יודע אם אני מוציא אנשים טובים".
עם זאת חינוך נאות בגן ילדים ברוח של ליברליות, פתיחות, הדדיות וכיו"ב יש לו השפעה לעתיד לבוא. ובהקשר זה שיח שהיה לי עם אחד המנהיגים הבולטים של היהדות הרפורמית - ריצ'ארד הירש. את דיק (אשר) ריצ'ארד הירש הכרתי זמן קצר לאחר שהוא ורעיתו עלו לארץ בשנת 1973. כבר אז כשהוא עדיין אדם במיטב שנותיו היה מאחוריו עבר עשיר כאחד ממנהיגי התנועה הרפורמית היהודית ומאלו שהפכו אותה לתנועה ציונית. הכרתי אותו באמצעות עמית למקצוע וידיד אישי אלי אייל, והפכנו לידידים קרובים. אף שהוא קבע את מרכז האיגוד העולמי של התנועה הרפורמית בארץ, התנועה עצמה לא הכתה שורשים בארץ עד היום הזה. חבריה הקימו שני קיבוצים בערבה, "יהל" ו"לוטן" ובשניהם יש ייחודיות חברתית ותרבותית אך הן היחידות שהתנועה הרפורמית הקימה. הסיבה היא העדר חינוך.
ד"ר נחמן שי, דיקן הקמפוס בירושלים של ה"היברו יוניון קולג'" המרכז האקדמי של התנועה הרפורמית, כותב במסר לתנועה כי "החינוך לדמוקרטיה הוא המפתח לקיומה של ישראל, לשגשוגה ולהצלחתה. כמדינה יהודית דמוקרטית ישראל מצויה במאבק ציבורי קשה על השיטה השיפוטית, הממשל וערכים דמוקרטיים. עלינו להטביע את הערכים האלה במערכת החינוכית". הבאתי דברים אלה כי באחד השיחות עם דיק הירש, שאותו הזכרתי, בשלהי שנות 2000, אמרתי לו שאם התנועה רוצה להכות שורשים בישראל ולהיות בעלת השפעה מן ההיבט הרוחני, תרבותי ופלורליסטי, עליה להשקיע בחינוך. הצבעתי כדוגמה על "אל המעיין" רשת החינוך שהרב עובדיה יוסף מנהיג ש"ס הקים בראשית שנות ה-80 שהכניסה במסגרתה כמעט כל דבר שיש לו נגיעה בחינוך, החל מגני ילדים, בתי ספר, קיטנות, ועד מוסדות תרבות, ספורט ועוד, בעיקר בפרפרייה ובכך הקימה דור של תומכים, בראש וראשונה פוליטיים. כיום הם עמוד השדרה של ש"ס. עניין של חינוך.
התנועה הרפורמית היא השנייה בגודלה בקרב יהדות ארה"ב וחבריה נמנים עם המעמד הבינוני או העליון. אבל היא לא הצליחה להגדיל את כוחה בישראל בין היתר בשל האופי של הציבור הישראלי בכלל, אשכנזי או ספרדי, שהוא שמרני או סמי שמרני. אבל להשקיע בגני ילדים בכלל ובמערכות תרבות וחינוך בפרט היא יָכלָה ולדיק הירש לא הייתה תשובה. הוא הניע את ראשו בעצב.
אולי את "החינוך" הגדול ביותר האזרח מקבל מממשלת ישראל, החל בראש הממשלה שעליו חל המילון האורווליאני, דרך הצפע שהוא שר המשפטים איתמר לוין, וישראל כ"ץ שר ביטחון -כפיל בחנות חרסינה, ולקינוח - גדעון סער שלימד אותנו "יושרה" מהי.
אני חושב שאילו חלק מן הכספים שמושקעים בהפגנות ובעצרות נגד השלטון האנטי דמוקרטי הנוכחי היו מושקעים בתחומי החינוך והתרבות מצבנו היה טוב יותר. זאת לא לומדים בגן אלא בבית הספר של החיים. אומר זאת בוגר של בית ספר זה.