את משה (בוגי) יעלון פגשתי מספר פעמים במסגרת עבודתי העיתונאית. בעצרות, בשיח ביתי אצל ראשי סניף הליכוד, בעבודתי כמחנך, כשהגעתי אליו למשרד הביטחון עם קבוצת חניכים וחניכות, חתני וכלות מצווה כחלק ממפגשי שנת בר-בת מצווה, עם דמויות מופת. המפגש המיוחד הזה זכור לי היטב. שר הביטחון כיבד מאוד את הנערות והנערים, לחץ ידי כל אחד, התעניין, היה לבבי במיוחד, חם וחביב. בתום הביקור, העניק לי את ספרו, "דרך ארוכה קצרה", עם הקדשה בכתב ידו, לספריית בית החינוך. נפרדנו בתחושת התרוממות רוח. ומאז, משהו רע, רע מאוד, ממש רע, עובר על האיש שראיתי בו דמות מופת, דמות מצביא דגול, אידאולוג, בעל מידות טרומיות נעלות, קיבוצניק, איש צדק ויושרה, אוהב ישראל, אוהב ארץ ישראל, אוהב עם ישראל, אשר הקדיש חלק גדול מחייו למען ביטחון ישראל וביצורו. לא אחת ראיתי בו עורב לבן בג'ונגל הפוליטי, נטע זר. הסמל לכל הטוב והיפה בארץ המובטחת הפך בשנים האחרונות, יש יאמרו מאז הדחתו מתפקיד שר הביטחון, למשל ולשנינה, לאדם בעל תכונות המנוגדות לכל ערכיו, מידותיו, אופיו. התבטאויותיו שהקצינו מעת לעת חסו עדיין תחת חופש הביטוי, ביקורת על ראש הממשלה וממשלת ישראל היא לגיטימית, אינה פשע, ברם, האובססיה נגד ראש הממשלה היא המטרידה, היא המדרון החלקלק, היא שהובילה את הרמטכ"ל לשעבר, שר הביטחון לשעבר, להתבטא באופן נפשע נגד לוחמי צה"ל ומפקדיו המחרפים נפשם, גם בשעות אלה בשדה הקרב. אי אפשר להבין איך מעז, האיש שהצבא היה כל עולמו, שמדינת ישראל אהבתו הגדולה, שארץ ישראל מכורתו ומולדתו, להתבטא נגד חיילי צה"ל ומפקדיו כאילו הם מבצעים "טיהור אתני" בצפון רצועת עזה. בהתבטאותו המסוכנת והמסכנת יוצק מים על-ידי שונאי ישראל, מתעבי היהודים, מבקשי השמדתם, האנטישמיים, לא נגד ממשלת ישראל, לא נגד שנוא נפשו, ראש ממשלת ישראל, אלא נגד קציני וחיילי צה"ל, אותם הכניס לסכנה ממשית. גיליון ההתבטאויות הקיצוניות בהן השתמש משה יעלון, ארוך, ברם ההתבטאות האחרונה אינה חוסה בחופש הביטוי, היא חוסה בשיח גרדומים, בשיח מפקיר ומופקר, שיח השם את צה"ל ומפקדיו על דוכן האשמים בבית הדין הבינלאומי בהאג. מה קרה למשה יעלון? אינני מאבחן, אינני פסיכיאטר, אינני פסיכולוג או מומחה בצפונות נפש האדם, ולכן אין לי הסבר ריאלי להבנת השינוי המתחולל בהתנהגותו של האיש הזה. כמו הרוב המוחלט של העם אני מייחל שכלי התקשורת יגלו אחריות ציבורית-לאומית ולא ינצלו את מצבו הבלתי ברור לי, שלא יזמינו אותו במצב זה לראיונות שמובילי המחאות לסוגיהם, מתוך אחריות, לא ישתמשו במשה יעלון להקצנת השיח תוך סכנת לוחמי צה"ל ומפקדיו. אם יש מישהו או מי שהם, מבוגרים אחראיים בסביבת משה יעלון, אנא השגיחו עליו, אנא הגנו עליו מעצמו, לטובתו, לטובת חיילי ישראל, לטובת מדינת ישראל. מה קרה למשה? דממה. לאן נעלמו נשיא המדינה, הרמטכ"ל, שר הביטחון, דובר צה"ל, ראש הממשלה, מ"מ נשיא בית המשפט העליון, היועצת המשפטית לממשלה, פרקליט המדינה, ראש השב"כ. למי הם שומרים את הסערה, הזעזוע, הטלטלה, הסכנה לביטחון המדינה?