יהיו מי שימשיכו להיות נגד, וגם יפעלו נגד. תנועת "אם תרצו" הפעילה אתמול קמפיין וואצאפ על הטלפון של שר הביטחון. "הוצאת הכוחות מלבנון פירושה הפקרת תושבי הצפון", כתבו לו. יש מי שיותירו את עמדתם מעורפלת, כי קשה להתחייב. שר האוצר
בצלאל סמוטריץ׳ אמר אתמול ש שום הסכם, אם ייחתם, לא יהיה שווה את הנייר שהוא חתום עליו. זה לא מעניין. מה שמעניין, זה שפירקנו להם (לחיזבאללה) את הצורה ונמשיך לפרק אותה". כשיצביע בעד או נגד, נוכל לדעת כיצד הכריע. אולי ימשיך באותה דרך – יצביע בעד ההסכם וימשיך לומר שהוא לא שווה את הנייר. עמדה – איך לומר – לא לגמרי מכובדת.
ויהיו גם מי שימשיכו להיות נגד, אבל יקבלו את הדין בהכנעה. חבר הכנסת
משה סעדה מהליכוד אמר שההסכם גרוע, אבל אין ברירה, מסיבות מדיניות. גם זו אפשרות. אם הייתי מנסח סקר שיתפרסם באחד הימים הקרובים הייתי מציע לכלול בו אפשרות לתמוך בהסכם, אפשרות להתנגד לו עקרונית ולקבל אותו מעשית, ואפשרות להתנגד לו לגמרי. יש הבדל בין מי שאומר "ההסכם גרוע וצריך לדחות אותו" לבין מי שאומר "ההסכם גרוע ואין ברירה אלא לקבל אותו". שניהם כמובן לא רואים בהסכם הישג גדול לישראל, אבל הראשון חושב למעשה שראש הממשלה קיבל החלטה לא נכונה, בעוד שהשני חושב למעשה שראש הממשלה קיבל החלטה נכונה.
כמובן, גם הפילוח על-פי עמדה אידיאולוגית והצבעה יהיה מרתק. כי לפני שבועיים – באופן כללי – רוב תומכי המרכז והשמאל היו בעד ההסדר המדיני. אם לפתע יאמרו שזה הסדר לא טוב, יהיה קל למדי לזהות שזו אמירה פוליטית ולא אמירה שמתכתבת עם עמדתם האמיתית. ואת אותה בחינה אפשר יהיה להעביר גם את בוחרי הימין. לפני שבועיים, רובם הגדול אמרו לא להסכם וכן לפירוק חיזבאללה או שמירה על כוח של צה"ל בתוך לבנון. אם ישנו לפתע את דעתם, מותר יהיה לחשוד שאין להם עמדה מוצקה כמו שיש להם סנטימנט של נאמנות פוליטית למה שמחליטה הממשלה. בסקר של ראשית נובמבר 52% מהישראלים שמגדירים את עצמם ימין בחרו באפשרות של "פירוק ארגון חיזבאללה מנשקו או סילוקו לגמרי מלבנון". חשבו מה שתחשבו על ההסכם – הוא בוודאי לא קרוב ולא מתקרב למטרה כזאת. וזו המטרה שבה בחרו בסקר 45% ממצביעי הליכוד ו-59% ממצביעי הציונות הדתית.
אז מה אתם חושבים על ההסדר המסתמן בלבנון? כיחידים, יכול להיות שלא שיניתם את דעתכם. כחברים בקבוצות אידיאולוגיות, נדע בקרוב מה קרה לכם.