יש נסיבות שבהן אזרח מוצא עצמו תוהה ומשתאה, האם ייתכן מצב שבו מדינה מפותחת ומשגשגת כורתת במו ידיה את הענף עליו היא יושבת. הרכבות הדוהרות זו מול זו על אותה מסילה מאיימות להצית בערה של ממש בנקודת האימפקט, ובאוויר כבר מרחפים מושגים כבדי משמעות דוגמת משבר חוקתי ומלחמת אזרחים. לא ניתן לטאטא אל מתחת לשטיח את המציאות שבה חלקים בלתי מבוטלים מקרב האוכלוסייה הישראלית כופרים למעשה בלגיטימיות של הממשלה הנבחרת, מצמידים לה שמות גנאי כגון "ממשלת החורבן"",ממשלה מטורללת" ועוד כהנה וכהנה, ופועלים באגרסיביות ובארסיות לסכל יוזמות ממשלתיות המועלות במסגרת המנדט שמקנה לה הדמוקרטיה.

האופוזיציה נסמכת על תנועות המחאה

גורמי אופוזיציה נסמכים על קביעות ערטילאיות של תקשורת המיינסטרים לפיהן רוב מוחלט של הציבוריות הישראלית עוין את הממשלה המכהנת ומייחל להפלתה; תימוכין נוספים בהקשר זה הם סקרים עיתיים, ספק אובייקטיביים, הבועטים החוצה את הקואליציה הנוכחית. אין תמה שההתייחסות לסקרים אחרים, שאינם עולים בקנה אחד עם הסנטימנט האופוזיציוני, נתקלת בהדחקה מכוונת עד כדי העלמה מהספקטרום התקשורתי. בהינתן יכולתה של הממשלה לשרוד גם את אסון 7 באוקטובר, ולא זו בלבד אלא שהרוב הקואליציוני עליו היא נשענת אף התרחב, ניכרת הסלמה בלהיטות של מערכת אכיפת החוק להטיל חיתתה על הרשות המבצעת, גם בהסתמך על תחקירים עיתונאיים. בהעדר יכולת לחולל אי-אמון בממשלה, תולה האופוזיציה את יהבה בשני פקטורים, האחד הוא הפוטנציאל הסגולי של המחאה, והאחר, מערכת המשפט, אשר לא הסתירה את גישתה הלעומתית לממשלה המכהנת, כבר מימיה הראשונים של הרפורמה המשפטית. בימים כתיקונם היה ניתן לצפות להתפתחות משבר חוקתי שהיה מוליך כמו בהכרח להתפזרות הכנסת והליכה לבחירות, אולם כאשר ישראל נתונה בעיצומה של מלחמה מהקשות בתולדותיה, ספק אם יש הגיון צרוף בדרדור המצב הפנימי בישראל אל עבר קמפיין בחירות שמטבעו עלול להקצין עוד יותר את גבולות השיח הציבורי.

ההזנה ההדדית בין מערכת האכיפה לבין המחאה

באורח פרדוקסאלי, הפגנת הכוח של מערכת אכיפת החוק כלפי הממשלה שואבת עידוד מתנועות המחאה ואין להוציא מכלל אפשרות שהיא תולה תקוות בהיתכנות להתעצמות מאפייניה, לכאורה כדרך פעולה שניתן להכיל במאבק לשימור בדמוקרטיה, לשיטתה. ההזנה ההדדית המתקיימת בהקשר זה קיבלה ביטוי מרומז עת נחרתה בתודעה קביעתה האלמותית של היועצת המשפטית לממשלה לפיה ''אין מחאה אפקטיבית בלי הפרעה לסדר הציבורי". הגם שהיועמ''שית נסמכה בדבריה על עקרון חופש הביטוי, הרי העובדה שהטיחה דברים מטלטלים אלה במהלך ישיבת ממשלה (ב-9 ביולי 2023), התפרשה כסוג של תקיעת אצבע בעין למליאת הממשלה, ויותר מאשר קריצה למובילי המחאה. הוונדטה הלעומתית לממשלה הנבחרת אינה יודעת שובע, ומאפייני התנהלותה הבוטים כמו מתרחשים בחלל המקודש של העולם המשפטי, מבלי שיחלחלו אליה תשומות אובייקטיביות, שעשויות להיות להן הקרנה על אינטרסים חיוניים של המדינה. מתקבל הרושם שהפרקליטות הותקפה סוג של אמוק בהתייחס לראש הממשלה נתניהו, זאת כאשר כל פנייה מצידו להביא בחשבון שיקולים הנוגעים לביטחון הלאומי נדחית אוטומטית, בסוג של תגובה פאבלובית, בנימוק האמורפי של אינטרס ציבורי כביכול לסיום מהיר של המשפט. מפגן האגו של הפרקליטות שובר שיאים גם בהינתן המלצת שופטי נתניהו לסגת מסעיף השוחד בתיק 4000, המלצה שנופנפה כלאחר יד תוך זלזול פוגעני באינסטנציה השיפוטית הנוגעת בדבר.

סוגיית השוויון בנטל כקרדום לחפור בו של מערכת המשפט

המחשה נוספת לגישתה המנותקת של מערכת המשפט משתקפת בקמפיין האגרסיבי סביב סוגיית חוק הגיוס בהתייחס למגזר החרדי. המסר של שוויון בנטל הוא ערכי ונכון מאין כמותו, אולם כלום יהיה זה ריאלי לצפות שהחלתו הגורפת גם באמצעי אכיפה, תניב את התוצאות המקוות? ברור שלא. ההתעקשות העקרונית בהקשר זה, ובפרט בעיתוי כה רגיש בהינתן המלחמה, מסתמנת כסוג של הטרלה דווקאית, שיש בה כדי לשרת את האג'נדה האנטי ממשלתית, בידיעה שטמון כאן פוטנציאל לנפילת הממשלה. ראש הממשלה ושר הביטחון הראשון, דוד בן-גוריון ז''ל הבין כי בסוגיית גיוס חרדים נדרשת מידה רבה של רגישות ויחס הנוהג בהם בכפפות של משי. לתפיסתו "תמיד יהיה זה מורכב יותר כאשר המניע להפרת החוק נובע מאמונה דתית עמוקה". הפרשנות לתובנותיו של בן-גוריון היא כי ככל שיתפתחו נסיבות אשר יעמתו את הממסד החילוני עם זה הדתי, הרי שניסיון מערכתי לכפות את ערכיו על כלל הציבור החרדי נדון לכישלון ועלול לפרק את המרקם העדין המרכיב את חלקי החברה הישראלית. האם זו העת הנכונה לחולל עוד משבר חברתי חריף על-ידי הוקעה וסיווג עוינים של מגזר שלם וסימונו כמשתמט? לאלוהים פתרונים.

ישראל כמצפן מנחה בהליכי השפיטה

מדינת ישראל היא בבחינת נס היסטורי לכל דבר ועניין, ואפיונה כמדינה יהודית ודמוקרטית מאגד לכאורה שני הפכים, אולם כאלה שנמצאה הנוסחה הגואלת המייצרת סוג של משלימות. דווקא משום כך, שומה על מערכת המשפט שתתייחס למקרה הפרטיקולרי של ישראל כמצפן גם בהליכי השפיטה. אין להעלות על הדעת נסיבות שבהן עולם המשפט הישראלי יהיה אדיש לנסיבות גיאופוליטיות ולמכלול האינטרסים הלאומיים של המדינה. כאשר ראש ממשלה, כמו כל אזרח מן המניין, עומד למשפט באישומים שנויים במחלוקת, בחלקם תקדימיים, הרי שמצופה מהפרקליטות שתחתור לחשיפת האמת בבחינת ''צדק צדק תרדוף", להבדיל מאקסטזה עיוורת להרשעה "יקוב הדין את ההר". חלילה לנו אם שיקולי אגו הם אלה המשפיעים על האמביציה של התביעה להרשיע בכל מחיר, שהרי אנו תרים אחר האמת והצדק.

נסיבות המלחמה מגמדות את חשיבות משפטו של ראש הממשלה

בעוד העיתוי המקורי לזימונו של ראש הממשלה למתן עדות כעד הגנה במשפטו שלו לא צפה נסיבות של מלחמה, הרי שמשעה שנכפתה על המדינה מערכה רב-זירתית בעלת מאפיינים קיומיים לעתידה, נטרפו הקלפים והתהפכו היוצרות. ראש הממשלה כמי שמופקד על ניהול המלחמה, מן הדין שיתמקד כל כולו בהבטחת ניצחון צבאי ואסטרטגי במערכה, מבלי שנושאים משניים יסיחו את דעתו. הוגה הדעות הצבאי הפרוסי הנודע קרל פון קלאוזביץ, בספרו "על המלחמה" היטיב להגדיר את המלחמה כ"ממלכת אי-הוודאות". הוא שלל את תפיסת העולם לפיה למלחמה כללים מוחלטים והוסיף כי "ניהול המלחמה משול לפעולתה של מכונה מורכבת, שחיכוכה עצום ורב, באופן שצירופים שקל לתכננם על הנייר אין להוציאם אל הפועל אלא במאמץ רב. נדרש לו, למצביא, כוח נפשי ושכלי משלו כדי להתגבר על התנגדות זו". במתח המתקיים בין המשך ניהול המלחמה שנכפתה עלינו לבין המשכו הסדור של משפט נתניהו, חזקה שרשויות אכיפת החוק יראו לנגד עיניהם את טובתה של המדינה ואת האינטרסים האסטרטגיים שלה, אשר אותגרו קשות ב-7 באוקטובר 2023. דא עקא שמבחן המעשה משקף מידה של ניתוק של מערכת המשפט מממד זה, בטיעון אוניברסלי קלוש למדי, של האינטרס הציבורי לסיומו המהיר של המשפט. האמנם נדגם בפועל רצונו של הציבור בהקשר זה ובהינתן נסיבות המלחמה? ממש לא! צרות העין של הפרקליטות השתקפה גם בדחייה על הסף של כל פנייה מטעם עורכי דינו של בנימין נתניהו לאשר הקלות מסוימות בדרישות הסף הדרקוניות של הפרקליטות בהקשר לתנאים ולתדירות גביית עדותו במשפט. האין כאן ניתוק הזוי, שלא לומר מכוון, מהמציאות הבלתי שגרתית של חיינו בזמן האחרון?

הפער שבין קרני ראמים לביצי כינים

המקורות היהודיים מספקים לנו משל מאיר עיניים שיש בו כדי לשקף את המתואר לעיל. במסכת "עבודה זרה" (ג' פסוק ח') במשנה, נאמר כי אלוהים "יושב וזן את כל העולם כולו, מקרני ראמים עד ביצי כינים". הנמשל המבאר, מציג את ההנגדה בין ביצי הכינים הזעירות, לבין קרני הראמים, שהם איבר של חיה אצילית וגדולה. משל זה כוחו יפה להמחשת ההנגדה שבין העיסוק בניהול המלחמה, שניתן להמשילה לקרני ראמים, לבין התעקשות הפרקליטות להיצמד ללוח הזמנים המקורי של המשפט בכל מחיר, על המשתמע מכך. כאשר הכוכבים הולכים ומסתדרים לצידה של מדינת ישראל בשדה המערכה, ובמקביל מסתמן עידן חדש ביחסים הבינלאומיים של ישראל עם היבחרו של דונלד טראמפ לנשיאות ארה"ב, הדעת נותנת שנחוצה היערכות מערכתית למינוף מיטבי של הפוטנציאל המגולם בהתפתחויות אלה. דווקא בעיתוי זה נועדה לראש ממשלת ישראל שעת כושר אידיאלית לשדרג משמעותית את מיצובה של המדינה במערכת הגלובלית המתחדשת בעידן הנשיא טראמפ. כל מי שעיניו בראשו יוכל להפנים כי הקשרים האישיים הקרובים בין ראש הממשלה לבין הנשיא האמריקני הנבחר טומנים בחובם ערכים מוספים מן המעלה הראשונה מבחינת ישראל, כאשר הסוגיה הבוערת מכולן היא סיכול אפקטיבי של תוכנית הגרעין של אירן. מערכת המשפט מחויבת אפוא בהתעשתות מהירה ושקלול מכלול הגורמים המשפיעים, כאשר משפטו של ראש הממשלה מתגמד לעומת האינטרסים האסטרטגיים של מדינת ישראל. על הפרקליטות להתגבר על ממד ה"אגו" ולהפנים מהו סדר העדיפות הנכון והצודק מבחינת הבטחת עתידה של מדינת ישראל בסביבה המזרח תיכונית העוינת אותה. עוד לא אבדה התקווה.