היסטוריה בהתהוות - נפילתו הסופית של משטר אסד משחררת את סוריה מ-54 שנות אחיזת החנק של משפחת אסד, והיא אירוע מכונן בהרבה מאוד רמות והיבטים. מבחינת רוסיה, זו מכה של ממש. עד עתה (8.12.24), גם שעות לאחר נפילת המשטר והיעלמותו של הנשיא בשאר אסד, אין התייחסות רשמית של משרד החוץ הרוסי לדרמה האדירה. הפוסט האחרון של דוברת משרד החוץ הרוסי זכרובה הוא מהיום ב-06:00, ועוסק ביחסים המתהדקים עם בלארוס. אף מילה על הדרמה בדמשק. הרוסים, שצהלו ולעגו לארה"ב בספטמבר 2021 כשזו יישמה החלטה מסודרת ועזבה את אפגניסטן בבהילות משהו, מוצאים עצמם בסוריה מול שוקת שבורה. אינטרסים של הרוסים, כמו גם מעמדם, נפגעו ללא ספק מקריסתו המהירה כל כך של משטר אסד, בתוך ימים. הם מזוהים כרגע עם הצד המובס, המושפל, הציר השיעי של אירן-סוריה-חיזבאללה, שספג מהלומה דרמטית ועוצמתית. הרוסים השקיעו בסוריה בעשור האחרון סכומי עתק כדי לתמוך במשטר ולחזק את אחיזתם בזירה האיזורית, ולשדרג את מעמדם לשחקן חשוב שאי-אפשר להתעלם מהאינטרסים שלו וממעמדו. זה היה נכון מאוד במחצית השנייה של העשור הקודם, וגם ישראל פעלה בהתאם, ודאגה לקיים דיאלוג ותיאום מול הרוסים. אבל כל זה השתנה כעת לחלוטין, והעתיד לא לגמרי ברור מבחינת האופן שבו יתפתחו הדברים. אין לי ספק שהרוסים היו מעדיפים לשמר את הכוחות שלהם ברצועת החוף, ולא להסיגם ולעזוב לחלוטין את סוריה. איני פוסל את האפשרות שהרוסים כבר דנו או דנים בכך מול אנקרה, מתוך הבנה שיש לה השפעה משמעותית על קבוצת המורדים העיקרית (חייאת תחריר א-שאם). אבל ללא משטר חסות בדמשק, כלל לא ברור אם זה אכן אפשרי. פינוי רוסי של נמל טרטוס והבסיס האווירי בחמיימים יהווה מכה אסטרטגית קשה לרוסיה מבחינת האופן שבו הם רואים את הקרנת העוצמה שלהם באיזור, וכמובן גם בפן המעשי - סילוקם ימנע מהם גישה ישירה למים החמים של האגן המזרחי של הים התיכון. יהיה מעניין מאוד לעקוב אחרי האופן שבו תגיב מוסקבה להתפתחויות הדרמטיות. בינתיים הנשיא ולדימיר פוטין מילא פיו מים ולא מתייחס לדרמה הגדולה. מה שבטוח הוא שעבור מיליוני פליטים סורים בגולה, שנאלצו לעזוב את ארצם בשל מלחמת האזרחים האיומה והמשטר הסורי, מדובר ביום חג של ממש. אבל מה מבחינת שאר השחקנים באיזור? המנצחת הגדולה של הרגע הנוכחי היא ללא ספק טורקיה, שלא רק תמכה במימון, חימוש וציוד בתחריר א-שאם, אלא קבעה בסבירות גבוהה את עיתוי המתקפה הדרמטית ששמה קץ בתוך ימים למשטרו של אסד. זה קורה על חשבון אסד כמובן, אבל גם על חשבון אירן וחיזבאללה, שהמהלך פגע בהם קשה, ורוסיה, שכנתו של רג'פ טאיפ ארדואן ארדואן בים השחור. מבחינת ישראל, התמונה מורכבת - אין ספק שנפילת משטרו של אסד היא מכה קשה לציר השיעי, ותחליש את אירן ויכולת ההשפעה שלה בלבנון, וכמובן את חיזבאללה, שגם כך הוכה קשות במלחמה. מהבחינה הזו, ההתפתחויות חיוביות עבור ישראל. אבל ההתפתחויות הדרמטיות טומנות בחובן גם סכנות: מי ישלוט בסוריה? מה יהיה היחס לישראל? האם גורמים ג'יהאדיסטים יפעלו בחופשיות בגבול ישראל, באופן שישנה דרמטית את מפת האיומים? עדיין לא ברור. בנוסף, מדינה נוספת שמאוד חוששת היום בעקבות האירועים היא ירדן, שגורלה ישפיע מאוד גם עלינו כמובן והגבול המזרחי שלנו. החשש הירדני הוא מזרימה המונית של איסלמיסטים מסוריה לירדן וערעור היציבות בממלכה, שלא לדבר על החשש מניסיונות פנים-ירדניים לחקות את האירועים בסוריה. לישראל כמובן קריטי שהממלכה ההאשמית תישאר יציבה. מפסידים פוטנציאלים נוספים הם הכורדים. בצל שובו הצפוי של דונלד טראמפ לבית הלבן, נשיא שלא ממש מבין את חשיבותם של הכורדים בפסיפס האיזורי המורכב, והתחזקותו של ארדואן בשל הצלחת המהלך, הכורדים חוששים מאוד מניסיון אלים של ארדואן לפעול גם נגדם ביתר שאת ולדאוג שגם בתוך סוריה ייפגע מעמדם. בימים האחרונים היו דיווחים גם על קרבות בין הכוחות הכורדים בסוריה לקבוצות מורדים אחרות. ישראל חייבת לתמוך בכורדים. השורה התחתונה היא שיש כעת יותר שאלות מתשובות, ובאופן עקרוני איש לא מבטיח שסוריה לא תהפוך שוב לזירת קרבות מדממת בין קבוצות חמושות שונות עם אינטרסים שונים. היא גם עשויה בהחלט להתפרק בפועל לכמה חלקים ואיזורי השפעה בשליטת כוחות שונים.