אני לא מומחה לענייני סוריה ולכן אין לי כוונה להציע פה תוכנית-על לבניית הרפובליקה הסורית החופשית מצפון לישראל, לתת שפיל מנומק על עלילות אל ג׳ולאני בגרסתו כאיש אל-קאעידה וכן הלאה. אבל על ישראל אני כן יודע לחשוב ולכתוב - ואני רוצה להציע חמש מחשבות: א. נדמה לי שנפילת אסד לא רעה לביטחון ישראל. נכון, קשה להגיד מה מחכה ביום שאחרי, אבל עם כל הכבוד להצלחה מול צבאו החלש וחסר המוטיבציה של הרודן המנותק - היאת תחריר א-שאם היא עדיין תנועה צעירה ומתחילה (ג׳בהת אל נוסרה עד לא מזמן), שעומדת לרשת מדינה מפורקת, חלשה, ענייה ש-5.5 מיליון מאזרחיה פליטים ועוד 7 מיליון עקורים בתוכה, ושמלכתחילה חי בה רוב סוני לצד מיעוטים עלאווים, דרוזים, כורדים ועוד, ויידרש הסדר במקום שלב חדש במלחמת האזרחים. העובדה שהמשטר ששולט ביחידה הגאוגרפית הזו, השואפת לתפקד, לא יהיה עוד תלוי באירן, חיזבאללה ורוסיה - לטובתנו. בנוסף, לישראל יש תפקיד חיובי לשחק, שהוא חובה ביטחונית ומוסרית: לסייע לדרוזים הסורים, אחיהם של הדרוזים הישראלים, כמו גם לכורדים הסורים, החותרים להגדרה עצמית במסגרת סוריה, עירק, אירן וטורקיה, יריבתנו לפחות כל שעה שהרודן ארדואן שולט. געגועיי לאיסטנבול. ב. עם זאת, מוטב היה אם בנימין נתניהו, בני גנץ וכו׳ היו פחות ממהרים להכריז שאסד נפל בגללנו, משלושה טעמים. ראשית, כי מדובר ברהב ריק ומוגזם, בוודאי בהינתן שאף אחד לרבות המודיעין הישראלי לא חזה את ההתרחשויות, אפילו אחרי שהגענו להפסקת אש מול חיזבאללה מוחלש ופצוע. שנית, כי אין סיבה לתת עוד תחמושת למי שמלכתחילה ממסגר את ההתרחשויות כקנוניה ציונית. וממילא, העולם הערבי (לרבות מי שבשלום איתנו) לא מת על ׳עם מפיל אוטוקרט׳. שלישית, כי כשמחשבים את מהלכי צה"ל להשתלטות על החרמון הסורי ורצועת החיץ, בהפרה ישראלית של ההסכם מ-1974... בעיה. מוזמנים להעיר את עיני בנושא, אגב. אשמח להתבדות.

לא הפרנו הסכם

ג. אפרופו ההפרה המדוברת: תראו, אני מבין את הרציונל הביטחוני שמאחורי השתלטות על מקומות מסוימים (למרות שכל קמ"ן צעיר יודע שרצועת החיץ נשלטת באש ותצפית מקו התלים הישראלי ממילא, ורק לחרמון הסורי יש רלוונטיות). אבל זה לא אומר שלא הפרנו פה הסכם: אומנם ההסכם מ-1974 נחתם מול משטר אסד, אבל ההסכם לא מפרט כפיפות לזהות הנשיא. גם לא ברור אם אומנם נכנסו כוחות שאינם צבא סוריה למרחב (אבל אם כן, זה הרי קורה בהפסקות מ-2011). כשהמצרים חוו הפיכה קצרת מועד שהעלתה את איש האחים המוסלמים, מורסי, לשלטון - ישראל ראתה את הסכם השלום כשריר וקיים. וממילא מי שחושב שאפשר למהר ולהקים כעת התנחלות על פסגת מה שעמית סגל הכתיר ׳ההר הכי גבוה בין הפרת לחידקל׳ יגלה שכמו בלבנון, הביטחון וההתנחלות זרים זה לזה. אגב, מילה על אזהרת דובר צה"ל בערבית לתושבי חמישה כפרים סורים "סמוכים לישראל" שלא לצאת מהבתים: ובכן, מבין החמש - שתיים לא מצאתי כלל בגוגל לדאבוני, אחת אכן סמוכה (קוניטרה), ושתיים רחוקות - בחוף הים (אל חמידיה) ובאזור נהר הפרת, ליד העיר רקה שבשליטה כורדית (אל קחטאניה). אז מה הלו"ז? ד. צריך להודות: המלחמה האיזורית שחמאס כפה על ישראל ב-7.10 לא מתפתחת כפי שסינוואר ציפה. הימין וגם השמאל בישראל, שחלוקים זה על זה בכמעט כל נושא פנימי (הכלכלה, יחסי חילונים-דתיים-חרדים, יחסי יהודים-מוסלמים, מערכת המשפט, החינוך, התקשורת, לא חסר) בסה"כ חולקים את הרצון לראות את המשטר האירני קורס, את סוריה (ועירק) הופכות לישויות עצמאיות שמנותקות מטהרן, את סעודיה וישראל הולכות לנורמליזציה וכן הלאה. הפער המרכזי קשור מן הסתם לפלשתינים ולהתנחלויות, אבל גם לדרך לשילוב ישראל באיזור. המרכז והשמאל רואים פה הזדמנות אדירה לנורמליזציה במחיר נמוך מאוד (שלמעשה הוא רווח: היפטרות מהחטוטרת הפלשתינית). הימין מעדיף להמשיך לנהל את הסכסוך מול הפלשתינים ולנסות להשיג שלום כמו מול האמירויות, עקב בצד אגודל. הימין הקיצוני מעדיף להתנחל בבשן.

עובדה דרמטית

הבעיה המרכזית, כמובן, היא שהתזה הזו לא רק כשלה ב-7.10, אלא שאלמנטים רבים בה לא מסתדרים. החל מאי ההסכמה המובהק של הסעודים ואחרים לשלום בלי התקדמות בציר הפלשתיני, דרך הנטל שמוטל על ישראל לניהול עזה וכלה בהעמקת השליטה בגדה, שסיפוח שלה יהפוך את ישראל למדינת אפרטהייד באופן רשמי, או למדינה דו-לאומית. ה. העובדה שרגע לפני 2025 הציר האירני מאבד את חמאס וסוריה ונשאר עם חיזבאללה מוחלש לצד תימן המרוחקת, היא דרמטית. איש לא חשב שכך זה ייראה - והקרדיט למערכת הביטחון, גם אם היא כשלה ב-7.10. גם לממשלה, ברגעים שבהם היא מנווטת ע"ב צרכי הביטחון ולא צרכי ההתנחלויות, יש חלק בהצלחה. אבל בל נשכח: אם זה היה תלוי בנתניהו, כל זה לא היה קורה. היינו עכשיו ב-6.10, עם חמאס וחיזבאללה וסוריה כפסע ממלחמה, שאם הייתה פורצת לבסוף כפי שסינוואר רצה ולא ביוזמה של חמאס לבד עשויה הייתה להיגמר הרבה יותר גרוע. ולפיכך, תזכורת: גם עכשיו, בדיעבד, עם כל מה שקרה מאז - ה-7.10 היה היום הכי גרוע בתולדות המדינה. לא משנה איך תיגמר המלחמה הבלתי-נגמרת הזו, לרבות ישיבה ישראלית על פסגת החרמון הסורי, בבופור, על גדות החידקל בעירק או עם אחיזה איתנה בנמל צנעא - היא לא תהיה ׳הצלחה׳. עם כל הכבוד לקביעות של פולי ברונשטיין. אם מלחמת יום הכיפורים הייתה כישלון, והיא הייתה, אז גם מלחמת ׳חרבות ברזל׳ היא כזו. ככה זה עובד. ובסופה, הממשלה כולה, כמו גם ראשי מערכת הביטחון, תצטרך לתת דין וחשבון לוועדת חקירה ממלכתית ולציבור הבוחר - וללכת הביתה.