מחודש תשרי תשפ"ד ובמהלכה של שנת תשפ"ה מלווים את חיינו במדינת ישראל, חיים של מתח קשה ומכאיב בחברה ישראלית שסועה וגדועה. רב הוא השימוש במילים - שֶׁקֶר, אַתָּה מְשַׁקֵּר, עֵדוּת שֶׁקֶר, שַׁקְרָן. למרבה הצער, גילויי הבוטות הפורצים עם ההתבטאות במלים אלו מככבים בשיח הציבורי. מדובר במילים הטומנות בחובן מציאות חיים הרסנית. הַשֶּׁקֶר, שקרם עור וגידים בחיי יצחק ויעקב, גרם למתחים קשים במשפחותיהם והביא אותם כמעט אל מפתנה של האובדנות. השקר, שקורם עור וגידים במציאות חיינו, עלול להביא את מפעל חיינו הלאומיים אל מפתן האובדנות של חיינו הלאומיים בארץ ישראל. יעקב הוא אח תאום לעשו. בלידתו ידו אוחזת בעקבו של אחיו התאום עשו. על עשו יש לנו פרטים, כמו: "אַדְמוֹנִי כֻּלּוּ כַּאֲדֶרֶת שֵׁעָר" ועל יעקב אנחנו יודעים רק שידו אוחזת בעקבו של אחיו. סממן של שלמות מאפיין את עשו, שנולד בסימן של בכורה. עשו הוא הבן האהוב על אביו יצחק. בעוד עשו הוא אהוב נפשו של אביו, יעקב הוא אהוב נפשה של האם, רבקה. יעקב הוא בנה "הַקָּטָן, הַתָּם הַיּוֹשֵׁב אֳהָלִים". אנחנו פוגשים בפרשת השבוע קרע עמוק בין יעקב, אב לעם ישראל, ובין אחיו, אב לעם האדומי. השסע מלווה באיבה, המחייבת את יעקב לברוח מהארץ לאחר שגנב את בכורת עשו בדרכי מרמה, כשהוא משקר לאביו העיוור. יעקב, שהוא אחד מאבות האומה היהודית, מעד בעלותו על שרטון השקר. יעקב שיקר לאביו יצחק ומנצל את עיוורונו לקבלת תמורה הנרכשת בשקר. טרם עלות יעקב על שרטון השקר אנחנו מתוודעים למערכת חיים אנושיים, כשלאביו יש העדפות שונות מאשר יש לרעייתו. את מה או מי שהרעייה אוהבת, אבא פחות אוהב, וכל אהבתו נתונה למי שרעייתו אינה אוהבת. ומכאן מתפרצות איבות ומתחים קשים ומייגעים בתוך המשפחה. כואב, שאחד משלושת אבות האומה, שיקר לאבא עיוור ולאחר מכן בניו ישקרו לו ולא יספרו לו את האמת הכאובה, שהם מכרו לנוודים ישמעאלים, הסוחרים בבני אדם, את הבן האהוב עליו - את יוסף, שהאחים אינם מחבבים אותו ואף מגלים כלפיו שנאה. אנחנו מתוודעים פה לשקר הרודף את חייו של יעקב. יעקב שיקר רק פעם אחת לאבא עיוור - השקר הזה גורם ליעקב שבתחנות רבות בחייו ישקרו לו בניו, והשקר יביא אותו על סף שאול. סיפור העלילה בפרשת "וישלח" זועק לעברנו הֱיוּ אַנְשֵׁי אֱמֶת. השקר מֵרֵֵר את חיי משפחת יעקב. את הלקח של ההתרחשויות העצובות במשפחת יעקב עלינו לאמץ בחיינו היומיומיים.