ללא מעמדים מצולמים, מרתקים, צולם ראש הממשלה בנימין נתניהו, הנאשם המככב בסרט תיעודי ושמו:"תיקי נתניהו". בסרט, שהופק וצולם בקנדה, יוכלו הצופים לחוש כאילו הם עצמם נוכחים בחדר-משרד, אפור ומשני צידי שולחן העבודה נראה נתניהו יושב ומולו צוות של חוקרים ישראלים ואחד מהם, קצין משטרה ישראלי, הוא היחיד ה"זורק" שאלות לנאשם.
להתרשמותי, וללא בקיאות בנפתולי משפט זה, סגנון השאלות הוא ממש שגרתי, טבול ביובש סגנוני. נראה כי השאלות של החוקרים לנאשם היו מנוסחות בפשטות, ללא יהירות, ואף בנימוס. נראה כי חוקריו של נתניהו נתבקשו לנהוג בו באדיבות. צורת הפניה אליו: "אדוני ראש הממשלה...".
בסרט מוקרנות רק השאלות שהציג החוקר הראשי. מן הגרסה השלמה הושמטו קטע אחד או שניים. תשובותיו של נתניהו נוסחו בשפה פשוטה, לא משפטית. הוא מרים במקצת את קולו כאשר עליו להגיב לשאלות במהלך החקירה. כאשר נוסח השאלה המוטחת עוסק בנושא רגיש מבחינת הנאשם, קורא נתניהו בהרמת קול, לא בצעקה:"שקר! זהו שקר מוחלט!". אבל לא נראו פניו של נתניהו כאשר הוא זועם על שאלה שלא מוצאת חן בעיניו, שאלה המציגה "שקר", לדעתו.
נדמה לי כי סרט תיעודי אחר, שבמרכזו לא 'מככב' מי שהינו ראש ממשלה, אלא חשוד של יום-יום, ספק אם היה מושך לאולם ההקרנה צופים רבים, סקרנים. אבל נתניהו הגיע לזירת הצילום לא כאלמוני, אלא כנאשם וגם כאישיות בינלאומית, בולטת, המככבת בתקשורת העולמית. אפשר להעריך, ולהעריך בלבד, שמבקרי סרטים ישראלים יכללו בטורי הביקורת הנדפסים שלהם הסתייגויות, או דברי ביקורת חריפים כלפי הנאשם. הלוא זהו הסגנון המקצועי המקובל, כאשר עוד רשימה עיתונאית לא מעניקה ולו דקה אחת של חסד לראש הממשלה, הנאשם.
בההתלבטויות של שלושת שופטי נתניהו - לא נוכל לצפות כי השופטים ידונו בפסק הדין בצנעה, בדלתיים סגורות בעוד הנאשם ובני משפחתו יהיו שרויים במתח עד שיפורסם פסק הדין. האם ינהגו בנאשם כבית שמאי, או כבית הילל? נמתין בסבלנות. המחזה עוד לא תם.