אני עומד בפני הכיתה וטוען שעל המחוקק להעביר חוק לפיו לא ניתן להעמיד לדין ראש ממשלה מכהן, בדומה בדיוק לחוק הקיים בארה"ב. יתרה מכך, יש להגדיר בחוק באלו תנאים תוגדר נבצרות ומי הגורם המוסמך להגדיר זאת (צריך למנוע שזה יהפוך לכלי נשק, לדוגמה של הדמוקרטים בארה"ב שאיימו על הנשיא ביידן שאם לא יפרוש מהמרוץ לקדנציה שניה, הם יצביעו להעבירו מתפקידו).
בכיתת הלימוד היו מיד מצביעים ואומרים שאין שום סיבה להתכונן למצב קיצון שהוא כה בלתי מתקבל על הדעת (בחברה שפויה ומתוקנת) שפשוט לא יתרחש. בארה"ב, לדוגמה, קיים התיקון ה-25 לחוקה, והוא מדבר על נבצרות. בארץ לא קיים חוק מקביל.
כך היה לדוגמה כשהייתי באוניברסיטת סטנפורד, מוקף במוחות הטובים ביותר בארה"ב (למעט אולי מאשר בהרווארד) וישבתי בבית הספר למנהל עסקים או למשפטים בכיתות בינתחומיות. אך גם כשלקחתי הפסקה לשרת בצה"ל, קרה אותו הדבר. היה זה בזמן מלחמת המפרץ הראשונה. סאדאם חוסיין שליט עירק השתמש בטילי סקאד, ובאזעקות היה צריך להתכונן למתקפת אב"ך. אני הייתי באותם ימים בקורס קצינים, יוצא מדעתי מחוסר שביעות רצון שזו מלחמה שונה מזו שהתכוננו אליה (ולכן לא נקראתי למינוי המשנה שלי לתקופת מלחמה). במקום לצאת למתקפה יבשתית ואחרת, העורף היה על הכוונת, ובאותם ימים כמובן לא היה קיים פיקוד עורף.
אני זוכר את צחוק הצוערים כשעברתי ועמדתי על כך שיש לחבוש מסכות אב"ך. איש לא לקח זאת ברצינות. זה היה בלתי אפשרי בעליל. מהלך כל אותה מלחמה, היה טיל אחד שנפל עם ראש מותאם, אך חלול. כה ברי מזל היינו. הסורים והעירקים סבלו ממתקפות כימיות, הן מיד הסורים והן מיד האירנים, אך אצלנו לא נקלט שמצב קיצון כזה אכן אפשרי.
בשנים האחרונות ראינו בדיוק שמצבי קיצון הפכו לשגרת היומיום: הדמוקרטים ניסו בכל דרך אפשרית להכריז על הנשיא טרמפ כבלתי כשיר לסיים את כהונתו הראשונה, כמסוכן אפילו להחזיק את הקודים להפעיל את המעטפה הגרעינית. כשזה לא עלה בידם והוא סיים את תפקידו, הם עדיין המשיכו וניסו למנוע ממנו קבלת מידע, הודיעו שהוא מסכן את ביטחון המדינה ואפילו פשטו על אחוזתו לחפש בבגדיה התחתונים של אשתו חומרים סודיים ביותר.
הם מצאו תיקים שהיו בשעתו מסווגים (אך עצם העובדה שהוא הוציא אותם הפכה אותם לבלתי מסווגים) וערכו אותם יפה על השטיח לצילום שהופץ מיד לכל מערכות החדשות בארה"ב ובעולם: נשיא ארה"ב לשעבר עבר על החוק - צריך לזרוק אותו לכלא, להסיר את השמירה ממנו ולמחוק את עצם קיומו וזכרו.
"אתם מוכיחים בדיוק את טענתי", אומר, "בארה"ב יש לחוקק או להגדיר מה פרוש סמכות הנשיא להפוך חומרים מסווגים לבלתי מסווגים. האם הוא צריך להכריז על כך, לחלופין האם צריך לרשום זאת ביומן כלשהו, או אולי מספיק - כפי שטען הנשיא טרמפ - שהוא חושב על כך, והחומר הופך אצלו לבלתי מסווג? כל זמן שהחוק לא דורש דרך מסוימת (ואולי טוב שכך), הרי שהנשיא טרמפ צדק כשטען שמחשבתו מספיקה, כי הוא האוטוריטה היחידה, הבלעדית, שזה בסמכותה. שלו כנשיא מכהן, לא של מזכירת הפנים או סגן הנשיא.
נחזור למה שהנשיא עבר לאחר תום כהונתו הראשונה: תובעים מקומיים במדינות שונות הגישו תביעות נגדו שלא היו מוגשות נגד אף אדם אחר. הם המציאו דברים נפלאים שאפילו אנשים הוזים לא היו מסוגלים להעלות על דעתם, דוגמת אותו שופט שהנחה את חבר המושבעים להחליט על אישום גם ללא חוק שלכאורה משמש כבסיס לאותה עבירה, פשוט בסיס דמיוני שהביא לידי הרשעה 35 פעמים. תובע אחר החליט לתקוף את הנשיא לשעבר כאילו הוא המאפיה, וגם זה היה שימוש ראשוני בחוק שוודאי אין מקומו נגד נשיא לשעבר.
טוב שהנשיא לשעבר עמד בכל הייסורים והלחצים, כך כשהגיעה הצעקה עד לבית המשפט העליון בסוף תהליך ממושך ביותר, בית המשפט פסק על חסינות (כמעט) מוחלטת לנשיא על מעשיו מהלך תפקידו, והפלא ופלא, כל אותם הליכים הזויים נקטעו בעודם באיבם.
בישראל השנאה כלפי ראש הממשלה המכהן גדולה כמעט כמו שנאת הדמוקרטים לטראמפ. הפיכת המערכת המשפטית לכלי נשק נגדו ונגד כל הסובבים אותו היא לא דבר של מה בכך, ואיש אינו מתקומם נגד אכיפה בררנית או השתלטות מערכת המשפט על השלטון בישראל. אולי מהסכמה, אולי מפחד, אך הרוב מחכה בהכנעה ליום בו השפיות תחזור לכנה.
על המחוקק להעביר חוקים למסד דברים שהגיון בריא דורשם, אך בימינו נחוץ להגדירם בקול מפורש. אומנם הנשיא הרצוג יצא נגד זה בדיוק, אך אולי הוא נוטה יותר לכיוון האליטות השולטות (שכן הוא נצר לשושלת נשיאים, ואף פעם לא סבל מענווה יתרה). הנה דוגמה לחוק נחוץ ביותר: אין לשפוט ראש ממשלה מכהן. ראו, לדוגמה, את מערכת המשפט המעוותת שאת חופשות הקיץ שלה לקחה, אך עכשיו בוער לה מאוד והיא דורשת שלושה ימים תמימים השבוע שראש הממשלה יופיע להעיד בפניה. העובדה ששלטון משפחת אסד - מדינה איתה מדינת ישראל נמצאת במלחמה זה 51 שנים - נפל אחרי 54 שנים ממש לא מרשימה את מערכת המשפט, שעולצת ומחכה לכך שראש הממשלה יפנה את עצמו כדי להגן על עצמו מול כל האישומים של הרדיפות נגדו. קרי, המערכת רוצה להרשיע אותו עד כדי כך שהיא מתערבת בנעשה, ואף הואילה בטובה לאפשר לו לצאת לנבצרות, כי מובן שהוא לא יכול לנהל את המדינה ולהגן על עצמו בו זמנית. מדוע באמת לא לצאת לנבצרות? כי הנבצרות פרושה שהמערכת הסירה את ראש הממשלה מתפקידו על-ידי איגוף. הפיכה של ממש, כשמערכת המשפט מובילה אותה, יוצרת ויוזמת ומוציאה לפועל בו זמנית. [לפי התובעים בארה"ב, כל המשתתפים בפעילות חתרנית זו צריכים לעמוד למשפט, שכן הם גרועים עוד יותר מהמרי של השישה בינואר.]
כך בדיוק קרה בארה"ב כשהמערכת המשפטית ניסתה בכל דרך למנוע מדונלד ג׳יי טראמפ להתחרות בבחירות. הוא חויב להופיע בבתי המשפט (אפילו מטוסו הפרטי לא הספיק לעמוד באילוצי לוחות הזמנים בבתי המשפט השונים). תאריכים נקבעו דווקא לגרום לכך שהוא לא יוכל להשתתף בארועים שאף מועמד לא יכול להרשות לעצמו לא להופיע בהם. אך החשוב מכל, המתקפות מכל הצדדים היו כדי להרשיע אותו (הן הצליחו) ולזרוק אותו לבית סוהר עוד לפני הבחירות (דבר שלא עלה בידן). לאחר הכישלון, השלב הבא היה התנקשות בנשיא לשעבר, לא פעם אחת, כי אם פעמיים, ורב המסתורין האופף את הכשלים בכל פעם. גם זה לא שונה - בארץ ניסיון ההתנקשות הבא אמור היה להיות ביום שלישי בבוקר, עת נתניהו אמור להופיע לתת עדות באולם ממוגן בתל אביב. נזכור שהיה כבר שתי פגיעות ישירות בביתו - אחת על-ידי אירן, השנייה על-ידי מפגינים ישראלים (בהם אב ובנו, ותא"ל במיל. בצה"ל, מלח הארץ). עכשיו העולם כולו יודע שהמטרה תהיה בתל אביב, וניתן, צריך ורצוי לפגוע בה. בדיוק כפי שהיה בנסיון ההתנקשות הראשון נגד הנשיא טראמפ.
דבר אחד: אלוהים מנע את מותו של הנשיא טראמפ, על-ידי הטיית ראשו. הכדור פספס את מוחו ממש בסנטימטר או פחות. מסתבר שאלוהים משגיח גם על ראש ממשלת ישראל. רצתה מערכת המשפט שהוא יהיה מטרה נוחה ונגישה (אחרי שהמערכת נכשלה בנסיונה להוציאו לנבצרות, וחשוב עד מאוד להרשיעו תכף ומיד). מה עשה אלוהים? פורר את משטר אסד בסוריה, ואחרי למעלה מיובל, לא היה דבר יותר "יציב" ובטוח מאותו משטר; ועשה זאת "כהרף עין" מלשון "אתם עומדים להשמידו, ואני לא אתן לכם!"
אם יש דבר נוסף שעלינו ללמוד מארה"ב מארבע השנים האחרונות הוא שנפלאות דרכי האלוהים להשליט סדר מתוהו ובוהו, ושהסוף יהיה טוב. כך היה בארה"ב. כך יהיה גם בארץ - על אפם וחמתם של הזויי הכוח במערכת המשפט. להם תנתן האפשרות לעזוב, או לחזור לשפיות. עברו, חלפו שנות השגעון המוחלט והאקטיביזם השיפוטי.
כאמור, אנחנו עדיין לא שם, אך בהחלט בכיוון הנכון. אלוהים מגן על מי שהוא חפץ שישרוד וישגשג, ונזכור שלמרות כל טיעוני השמפניות והסיגריות, ראש ממשלת ישראל אחראי על גורל ישראל, וכולנו תפילה שימשיך האלוהים לסוכך אותו בכנפיו, עם סוכת שלום וביטחון מוחלטת סביבו, ומי שמנסה לפגוע בו, כאילו מנסה לפגוע באלוהים עצמו. נתניהו הוא שליח האלוהים (ואני כבר שומע את מקהלת הקולות והתופים: "הזוי הכותב, משיחי, מסוכן, עד כמה איום, יש להשמידו, יש להשתיקו לצמיתות, הזוי, מסוכן, מאמין במלך משיח, מאמין גם בנתניהו, אוי, האסון!").
כמו במגדל בבל, עלו להם השופטים והתובעים והפרקליטים מעלה מעלה, וחשבו שהם האלוהים החדש. אהרן ברק כבר קיבל תזכורת שלא כך הוא - כשהוא נכשל כישלון נחרץ להגן על מדינת ישראל בפני האישום על רצח עם. כל חבר מרעיו יקבל תזכורות נוספות. בדיוק כמו נביאי שקר, יוכח שהם לא מי שהם מדמים את עצמם ומשלים את כולנו. במקומם יקומו נביאי האמת וינבאו, כנאמר "אריה שאג, מי לא ירא, ה׳ אלוהים דיבר, מי לא ינבא."
היום אינו רחוק, אזור אומץ, קור רוח וסבלנות מר נתניהו. אלוהים לא זונח את מי שהציב במקום מסוים ובתפקיד מסוים. אלוהים מביא אותו ליעדו. כך עם הנשיא טראמפ. כך גם אאתך. ויסתבר לך שהעם אתך - אותו עם שגורלו מונח על כתפיך, שהאחריות לו רובצת עליך. אל תרא ואל תחת, כי יהוה אלוהים אלוהי עמך לא ירפך ולא יעזבך עד לכלות כל מלאכת עבודת בית יהוה. (דברי הימים א׳:כ"ח:20)
חזק חזק ונתחזק
עם ישראל חי
נצח ישראל לא ישקר