אי שם בראשית שנות ה-80 של המאה ה-20, נשקף איום של ממש למשטרו של חאפז אסד בדמשק. מי שאיים על ''האריה מדמשק'' היה לא אחר מאשר אחיו הצעיר, רפעת אסד, לאחר שהודח מהפיקוד על דיוויזיית משמר הרפובליקה היוקרתית בעקבות ניסיון לאתגר את אחיו הנשיא שלקה בהתקף לב בסוף 1983. סבלנותו של רפעת, אשר מונה לסגן נשיא ללא סמכויות של ממש, פקעה עד מהרה, וב-30 במארס 1984 הורה לכוחות פלוגות ההגנה שנותרו בפיקודו להיערך סביב הבירה דמשק כדי להפיל את המשטר. כוחות של המשטר התייצבו מול פלוגות ההגנה של רפעת וסיכלו את ניסיון הקשר. רפעת הוגלה מסוריה לבלי שוב. משטר שושלת אסד בדמשק, חאפז האב ובשאר בנו הצעיר, לאחר מותו, שרד עוד 40 שנה, זאת כאשר עלה בידו של בשאר להיחלץ בעור שיניו מאתגר מלחמת האזרחים עקובת הדם בסוריה בעידן ''האביב הערבי'', כאשר רוסיה ואירן נחלצות להצלתו. סילוקו המשפיל של בשאר אסד ותפיסת השלטון בדמשק בידי ערב רב של גורמי אופוזיציה בהובלת הארגון הג'יהאדיסטי ''הייאת תחריר א-שאם'' יוצא חלציו של אל-קאעידה, שמנהיגו אבו מוחמד אל-ג'ולאני, מצוי בתהליך המרה מזורז לאקס מחבל בחליפה, ואף מקפיד מעתה להשתמש בשמו המקורי אחמד חוסיין א-שרע, פותח דף חדש בתולדות המדינה הסורית. אמנם נפל דבר בסוריה באופן המאפשר לכאורה לתקן עיוותים דמוגרפיים משכבר הימים, כאשר המיעוט העלאווי שמנה כ-10% מהאוכלוסייה אחז ברסן השלטון והטיל חיתתו על יותר מ-80% של האזרחים בני העדה הסונית, אולם בהינתן הכאוס הפנימי כפועל יוצא של ההפיכה, קיים ספק אם יש למי מאזרחי סוריה סיבה טובה לפלוט אנחת רווחה. עם זאת, הצלחתה המטאורית של ההפיכה, כמעט ללא שפיכות דמים, כאשר מרכיבים משמעותיים של צבא סוריה עורקים למחנה המורדים, מעלה את ההיתכנות לקיומו של מאמץ מצד מחוללי ההפיכה לשמר את המעטפת המנהלתית של המשטר, עד לביסוס שלטון חדש. ההודעה על כינונה של ממשלה זמנית בדמשק עולה בקנה אחד עם מגמה זו. נראה כי אבן הבוחן הראשונה למגמות אל-ג'ולאני ואנשיו תבוא לידי ביטוי ביחס כלפי בני העדה העלאווית המרוכזים במובלעת ברצועת החוף הסורית, שבמרכזה הערים לאטקיה וטרטוס. רואי השחורות צפו נסיבות של מרחץ דמים, סוג של נקמת דם חסרת פשרות מצד הג'יהאדיסטים הסונים, כלפי נאמניו של אסד. תצפית ראשונית על פרופיל התנהלותו של האיש החזק של סוריה, נכון לעכשיו, מעלה סימנים מעידים לאימוץ קו פעולה מעין-רציונלי, שתכליתו לעמעם את הסממנים הפונדמנטליסטיים של ארגון ''הייאת תחריר א-שאם'' ומאמץ להחצנה של סגמנטים סמי חילוניים, כקריצה לעבר המערב. אין תמה שכבר עתה נבחנת על-ידי הממשל האמריקני האפשרות להסיר את הארגון מרשימת ארגוני הטרור, גם כסוג של איתות בעל מאפיינים דיפלומטיים. לאל-ג'ולאני עוד נכונה מלאכה רבה בסוריה פנימה, טרם יפנה מבטו אל השכונה המזרח- תיכונית. בשלב זה עוד לא ברור האם קיים דבק המלכד את מרכיבי קואליציית המורדים, או שמא קרוב היום שבו מחלוקות אידיאולוגיות יאפילו על ההצלחה האסטרטגית הטמונה בהפלת משטרו של אסד. המתח שבין המארג הג'יהאדיסטי לבין עריקי הצבא הסורי הסדיר ימשיך להתקיים גם בהינתן שכרון הכוח של הפלת משטר אסד, ובמוקדם או במאוחר עלול להציף מחלוקות אידיאולוגיות שיסדקו את האופוריה העכשווית. המתווה המדינתי של סוריה המודרנית היווה סוג של פשרה מלאכותית אשר הדחיקה את המאפיינים הסינגולריים של בני העדות השונות במדינה. עם התמוטטות משטר הבעת' העריץ, לא יהא זה מופרך להעריך כי שאיפות בדלניות ''כבושות'' של גורמים שונים בסוריה יצופו עתה מעל פני השטח. בהקשר זה, מן הראוי שתינתן תשומת לב ממוקדת למיעוטים האתניים שהם בעלי עניין מבחינתה של ישראל, בדגש לדרוזים במחוז סווידא, ולכורדים בצפון מזרח המדינה. מכל מקום, העובדה שלפי שעה מדינת ישראל פועלת באופן מושכל בשטחה של סוריה כבתוך שלה, לגריעת ארסנל הנשק שהיה בידיו של הצבא הסורי שהתפורר, עשויה להוות אינדיקציה לכך ששליטיה החדשים של דמשק אינם מציבים את סוגיית המלחמה נגד ישראל בקדימה גבוהה. האם יהיה ניתן לסמוך על כך לאורך זמן? ספק אם יהא זה נכון לדלות מניסיון קצר מועד מה צופן בחובו העתיד. כך או אחרת, שומה על מערכת המודיעין הישראלית שתהיה ערנית למוצא פיו של אל-ג'ולאני, ובכלל זה ל''מתקפת החיוכים'' שלו גם כלפי ישראל והמערב. האמנם ניצב בפנינו זן חדש של מנהיג ערבי, מעין מהדורה סורית של יורש העצר הסעודי MBS המצוי בתהליך המרה מהיר? מוטב שהגישה כלפיו תתבסס על העיקרון של ''כבדהו וחשדהו'', וייתכן אף על התהייה התנ''כית ''היהפוך כושי עורו ונמר חברבורותיו''? שאלה שנותרה פתוחה לפי שעה היא גישת המעצמות כלפי המשטר החדש המסתמן בדמשק, זאת כאשר כבר מסתמן שממשלו הנכנס של דונלד טראמפ בארה"ב משדר מסר של בדלנות, בעוד רוסיה שהפנתה עורף לאסד, אך העניקה לו מקלט מדיני, אינה ששה להושיט יד לאל-ג'ולאני, אשר היה אויב מושבע של הנוכחות הרוסית בסוריה.