במסורת ישראל אנחנו מציניים אֶחַד אלוהינו, שְׁנֵי לוחות הברית, שְׁלוֹשָה אבות, אַרְבַּע אִמָּהוֹת. ואני שואל מדוע לא מציינים שֵׁשׁ אִמָּהוֹת. אני חי בעיר, הממוקמת בלב לבו של שבט דן, אך אמו של דן הייתה בלהה. קשה לי להבין מדוע במסורת ישראל היא לא הוזכרה בין האימהות של העם היהודי. לצערי, פסחו על כל ארבעת ילדי בלהה וזלפה. שכחו את בני זלפה, שפחת לאה - גד ואשר. שכחו את בני בלהה, שפחת רחל - דן ונפתלי. למרבה הצער, אנחנו מציינים ארבע אימהות, כאשר למעשה יש לעם ישראל שֵׁשׁ אִמָּהוֹת. מצער, שהאימהות של בני ארבעה שבטים בישראל לא זכו למקום של כבוד, ואנחנו חוזרים ושונים במזמורי מסורת ישראל רק "אַרְבַּע אִמָּהוֹת". כואב, שמסורת של עם פוסחת על שתי אימהות של ארבעה שבטים עקב מעמדן הנחות במסגרת משפחת יעקב, היותן השפחות של רחל ולאה. אודה, שכואב לי היחס הלא שוויוני בספר הספרים לאימהות בלהה וזלפה, האימהות של גד, אשר, נפתלי ודן. כואב, שהבת דינה שנולדה ללאה אחרי הבן השישי זבולון קופחה ולא זכינו לשבט בשם דינה. סיפורה של דינה הוא סיפור כואב. בפרשת השבוע אנו עדים למפגש בין שכם בן חמור איש שכם ובין "דִינָה בַּת-לֵאָה אֲשֶׁר יָלְדָה לְיַעֲקֹב לִרְאוֹת בִּבְנוֹת הָאָרֶץ" (בראשית ל"ד, א'). הגבר נושא את השם שכם בן חמור. הוא בן העם החווי, הווה אומר גוי, אך יש לו מעמד מכובד, הוא נשיא נכבד בעמו. אנו עדים לגילוי של רגשות כנים, כאשר רואה שכם בן חמור את דינה, הבת של לאה - אחת מארבע האימהות של עמנו. אבקש שנשים לב, ששכם בן חמור למעשה מגלה אהבה לנערה, בת עם ישראל, ההולכת לה בדד בשדות מחוץ לתחום הישוב, כי הוא זה המבקש בדרך מוסרית ואנושית לפנות אל לבה: "וַיֹּאהַב אֶת הַנַּעֲרָה, וַיְּדַבֵּר עַל-לֵב הַנַּעֲרָה, וַיֹּאמַר...". מּצד אחד אנו עדים לגילויי אהבה ערכית, שיש בה שילוב של שיחה - וַיְדַבֵּר(!) וַיֹּאמַר(!) וַיֹֹאהַב(!). על-פי הכתוב בפרק ל"ד פסוק ג' במערכת היחסים בין שכם ודינה היו גם יחסי מין, שהיו למורת רוחם של אחיה. בדין ודברים שבין האחים של דינה לשכם, אנחנו עדים, ששכם מוכן לשלם מחיר גבוה על על התאהבותו הכנה בדינה. הוא מביע נכונות בגילו הגבוה לבצע ברית מילה כדי לזכות בהסכמת משפחתה שהם יבנו חיים משותפים, הסכמה שהביאה בסופו של דבר אל מותו. מצער, שבעת המשא-ומתן דינה נעלמה מהטקסט המקראי. העלילה על הבמה הספרותית מתנהלת בלי לתת ביטוי למה שחשה דינה. האם היא מוכנה לחיי אישות ומשפחה? המשא-ומתן מתנהל מבלי שקולה יישמע, הקול שנראה לי החשוב ביותר להישמע. שכם בן חמור מתמסר לכל בקשה של אחי דינה. למרות שהוא נשיא נכבד בעירו הוא מוכן לקבל כל תנאי, כולל את התנאי "בַּזֹאת נֵאוֹת לָכםֶ, אִם תִּהְיוּ כָּמוֹנוּ לְהִמּוֹל כָּל זָכָר". (שם, ל"ד, ט"ו). - שכם מוכן בגיל מבוגר לעבור אקט מכאיב של ברית מילה. שכם בן חמור וכל אנשי עירו מוכנים להיות נימולים. אי-אפשר שלא לזקוף לזכותו של שכם ביטוי של אהבה כנה לדינה, כשהוא ואנשי עירו מוכנים לעבור טקס מכאיב, רק כדי שיתאפשר לשכם לממש את אהבתו לדינה.

עכרתם אותי

שכם מביע רצון לנהל דפוסי משפחה נאותים תוך קשרים חמים עם כל בני משפחת דינה, אותה הוא אוהב. לכן הוא מסכים לטקסיות המונית של כל הגברים בעיר שכם. העיר תהיה נטולת עוצמת עשייה כלכלית והבטחת ביטחונה הקיומי באמצעות צבאה, שיהיה מנוטרל, כשכל הגברים עוברים את התהליך הקשה של ברית מילה. שכם מבקש בכל דרך את קרבת אחיה ואת קרבת כל בני משפחתה. הוא מוכן להיענות לכל מה שהם ידרשו ממנו, כולל ביצוע פעולה קשה, שבסופו של דבר תפגע באברי מינם. לאחר שאחי דינה מלו את כל אנשי שכם מרצונם, "וַיְּהִי בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי בֶּהֱיוֹתָם כּוֹאֲבִים, וַיּקְּחוּ שְׁנֵי בְּנֵי יַעֲקֹב, שמעון ולוי, אחי דינה, אִישׁ חַרְבּוֹ וַיָּבוֹאוּ אֶל הָעִיר בֶּטַח וַיַּהַרְגּוּ כָּל זָכָר". (שם, ל"ד, כ"ד). שמעון ולוי לא הסתפקו בהריגת הגברים בעיר שכם, שמרצונם הביעו נכונות לעבור את טקס ברית המילה, אלא גם נטלו את כל הצאן, הבקר, החמורים ואת אשר בשדה לקחו כולל הנשים ואת כל רכושם. ועל כך קראנו בפרק ל"ד פסוקים 29-28. מצער, שלוי, מי שיהיה בעתיד אבי השבט, המנווט את חייו הרוחניים של עמנו ואת כל טקסי הקדושה בבית המקדש, הוא זה שמעד מעידה מוסרית קשה שבאה לידי ביטוי ברצח, בשוד ובביזה, שאביו יעקב גינה בחריפות רבה בפרשה שלנו, פרשת וישלח בפרק ל"ד ובפרשת "ויחי" בפרק מ"ט. בפרק בו פורס יעקב את ברכתו לשבטי ישראל, הוא מגדף את שבט לוי על המעשה הנפשע באנשי שכם. אנחנו קוראים בפרשת "ויחי", פרק מ"ט, פס' ה'-ז': "שִׁמְעוֹן וְלֵוִי כְּלֵי חָמָס מְכוֹרוֹתֵיהֶם, בְּסוֹדָם אַל-תָּבוֹא נַפְשִׁי...כִּי בְּאַפָּם הָרְגוּ אִישׁ, וּבִרְצוֹנָם עִקְּרוּ שׁוֹר. אָרוּר אַפָּם....". יעקב מסתייג ממעשי שמעון ולוי. הוא ער לכך שגילויי כוחנות לא מרוסנת הם הרסניים לחיי עם ישראל בארץ ישראל. יעקב חש חיבה לגילויי ההתקרבות של שכם בן חמור ועל נכונותו לבצע כל שיידרש ממנו ומבני עדתו רק כדי לממש את אהבתו כלפי דינה. יעקב בפרשת וישלח בבראשית ל"ג פסוק ל' נוזף קשות בשמעון ולוי. פרשת השבוע מעניקה לנו שיעור איך עלינו לפעול בארצנו באלו הימים, שמעשינו לא יגרמו "לְהַבְאִישֵׁנִי בְּיוֹשֵׁב הָאָרֶץ"( שם, ל"ד, ל') בעם הילידי. יעקב רואה בבניו שהשתמשו בגילויי כוחנות בלתי מוצדקים כלפי בני העיר שכם, כבנים עוכרים ש"עֲכַרְתֶּם אוֹתִי." (שם ל"ד, ל'). יעקב בפרשת השבוע מורה לנו, שחשוב לאמץ את מה שיכתוב בעתיד החכם באדם שלמה - "טוֹבָה חָכְמָה מִכְּלֵי קְרָב" (קהלת פרק ט', ט"ז). יעקב מורה לנו בהוקעת לוי ושמעון, שעדיף משא-ומתן על פני כך פעולה צבאית כוחנית ואמצעים כוחניים. שמעון ולוי ביקשו סגידה קיצונית לגאווה לאומית ובשמה נתנו דרור ליצרי כוחנות צבאית, שחצו את כל גבולות המוסר. התוצאה ששמעון ולוי עלו על שרטון הרצח, השוד והגזל של רכוש לא להם. מי ייתן ומעצבי המדיניות הישראלית בימינו יהיו קשובים ללקחים של פרשת וישלח, המגוללת לפנינו מעמד מכאיב בראשית היסטוריה של עם ישראל עת התנחל בארץ כנען.