הכתב הצבאי של גלי צה"ל פרסם היום שרשור על רשמיו מביקור במוצב סורי שנתפס על-ידי צה"ל במסגרת כיבוש אזור החיץ. יש בו מיני אנקדוטות מעניינות על חיי החיילים הסורים, על משמעת צבאית משוחררת-מדי וכו, אבל בעיני יש עוד כמה דברים חשובים שכמעט וחומקים מעין בקריאה ראשונה.
א. התשתיות. קדוש מספר שצה"ל כבר הספיק למקם במוצבים הסורים הכבושים מכולות עם שירותים, מקלחות, מטבחון, משרד למג"ד ועוד. לדבריו, זה מזכיר לו את "מה שקורה במסדרון נצרים בעזה", שם כזכור צה"ל נערך עם מוצבים, אספלט סלול ושלל שלמות בטון שנשפכו ומעידות על הכנה לשהייה של יותר משבוע אם להיות עדינים. וזה צריך להדאיג את כולנו, בוודאי בהתחשב בדגש הממשלתי על כך שמדובר ב"תפיסה זמנית" לכאורה. המוצב הצה"לי בתל כודנא כבר קיבל גם שם, מסתבר - וזה השם הכי הולם שאפשר היה לתת למשהו במסגרת מלחמת הנצח שנתניהו ושות׳ מנהלים כבר למעלה מ-400 יום: "מוצב ספרטה".
ב. בקטע קצר מהשרשור, קדוש קובע: "למי שרוצה להבין באמת למה חשוב שצה"ל ישלוט באזור החיץ - שיצפה בסרטון הבא: זו בדיוק המשמעות של לתפוס שטחים שולטים", הוא כותב. יש עם זה שתי בעיות: (1) מן הראוי היה להביא פה גם ביקורת על קביעות דרמטיות כאלה; (2) חשוב מזה, מדובר בקביעה מוזרה. טקטית, תמיד טוב יותר להתקדם לתוך שטח האויב במקום להתבצר בשטחך. ניחא. אבל הרמה בחלקה הסורי דוקא נחותה מהישראלית. גם בסרטון של החיילים המעשנים סיגריה על-רקע נוף לישראל, אפשר לראות שקו התלים הישראלי חולש על המיקום שלהם - ולא להפך. ג. "הלוחמים והמפקדים מספרים שבהחלט באים במגע עם אוכלוסייה סורית מקומית, אבל הם "מחויכים" כשרואים אותם, ויש אפילו שיח מול "גורמי כוח מקומיים", כותב קדוש. מישהו חושב שהדברים יישארו ככה? שהסורים יקבלו בחיוך, בקלאווה וקפה שחור את חיילי צה"ל ודגלי ישראל, רגע אחרי שחגגו שחרור?
על הדרך, קדוש משחרר פצצה: "הכפר כודנא והמוצב שלידו", הוא כותב, "נמצאים אפילו מעבר לאזור החיץ, מעבר לקו ׳בראבו׳ (כלומר בשטח ריבוני סורי מלא). כלומר צה"ל מרשה לעצמו גם לחרוג מעט מאזור החיץ, כשמדובר בשטח שולט בעל חשיבות אסטרטגית לתצפית על המרחב הסורי". כלומר, צה"ל וממשלת ישראל משקרים לנו ולעולם גם לגבי היקף המבצע וגם לגבי אופיו. יכול בהחלט להיות שצה"ל יוכל להמשיך כך. מה שעולה מהדיווח הזה הוא צבא וממשלה בשכרון חושים שמכניסים את האף הישראלי עמוק לתוך סוריה, עם תירוץ טקטי למהלך אסטרטגי דרמטי, שמפר הסכם ששרד 50 שנה.
ה. קדוש מספר על המכשול החדש שצה"ל מקים בגבול הפסקת האש, שהוא "נועד רק לדבר אחד: לעכב בכחצי שעה ניסיון פשיטה באמצעות רכבים או טנדרים לשטח ישראל (או להפוך את הניסיון לרגלי)." אם כך הדבר, אי-אפשר שלא לתהות אם הקו הזה בכלל נחוץ ואם לא היה נכון, למשל, להקצות יותר כוח בשגרה לאיוש המוצבים הריקים ברובם בקו התלים הישראלי, במקום להשתמש בגולן כשטח אימונים ותו לא. זה הלוא אחד מלקחי 7/10 המובהקים: גדר לא מחליפה כוח רציני, מאומן ומוכן בשטח. נכון, הכח שאפשר היה לשלוח עסוק כרגע בעזה, בלבנון (עדיין) ובעיקר בשמירה על מתנחלים בגדה המערבית, אבל זו בעיה שממשלה רצינית אמורה להתמודד איתה בדרך מדינית. חבל ששלנו אינה כזו.