השבוע לפני שלוש שנים ירון התגייס. עשינו סלפי אזרחות אחרון בבקו"ם והוא עלה לאוטובוס שלקח אותו מהאזרחות אל הצבא. כמה ימים לאחר מכן הצלחנו להעביר לו לבסיס הטירונים של הנח"ל שקית גדולה של צ'ופרים, שיחגוג את יום הולדתו הראשון בצבא כמו שצריך. היום הוא יום הולדתו ה 23 של נוני. אילו היה קם הבוקר בבית היה זוכה לשולחן יום ההולדת המסורתי של הילה. תמיד מושקע, תמיד מקושט ותמיד עם מטעמים מותאמים לבעל השמחה. בטוח שבשולחן יום ההולדת של נוני היא הייתה שמה היום אוכמניות. כמה שהוא אהב לאכול אוכמניות. והוא היה מחייך את החיוך הנבוך הקסום שלו ומקבל בהכנעה את החיבוקים המאוהבים כל כך והמוגזמים שלנו. ואחר כך מיקה והוא היו מן הסתם יוצאים לפיקניק באיזשהו ערוץ נחל קסום שהיא התייעצה לגביו עם הילה. הערב היינו מתכנסים כל המשפחה המורחבת וכנראה עושים על האש לכבוד יום הולדתו, למרות שהילה לא אוהבת על האש בארוחת שישי כי זה לא מספיק חגיגי. אבל מה לא עושים לכבוד נוני, לפחות פעם בשנה. והוא היה יורד לארוחת שישי עם המכופתרת הלבנה שלו, כמו בכל יום שישי. ואחרי זה היו באים החברים שלו ואנחנו היינו מוציאים החוצה כיבוד והם היו יושבים כולם בחוץ, מדברים, שותים, אולי שרים קצת קריוקי, עד שעות הלילה המאוחרות. אבל נוני הגיבור שלנו לא איתנו. את יום ההולדת שלו היום יחגגו איתו המלאכים. ואנחנו כאן, מתגעגעים. בלי סוף. הגעגוע לא נגמר, רק מתגבר והולך. אתה תמיד איתנו, בכל מקום, כל הזמן, נוני. "וגם דיברתי כבר עם אלוהים לחץ לי את היד וגם הבטיח שנתראה ביום מן הימים שכל המלאכים שבגן עדן יודעים היום עושים לך כבוד וכל החיוכים שלך בחדר גורמים לכל החברים לרקוד. שכולם כבר נשבו שם בקסמיך באור ויופייך המהפנט תדע שכל מי ששמע עליך אוהב אותך כל כך פה באמת." (אביחי הולנדר, יום הולדת)