עתה שוקדים חוקרים מוסמכים ולא רק הם על עדויות ומסמכים המתעדים את קורות המלחמה האומללה. מה באמת קרה לנו? האם כמאתיים ספרים שכבר נכתבו על המלחמה יעניקו לנו את המענה המוסמך, האמיתי, למיליוני סימני השאלה, הם ללא מענה מוסמך אשר יגלה לנו מה באמת קרה? זו התולדה של הסרבנות של ראש הממשלה ליזום ועדת חקירה ממלכתית, כלשון החוק. סרבנות זו כמוה בעיני מעין עבירה על החוק אשר בגינו ניתן לכונן את הגוף הזה, שמעמדו לפי סמכויותיו מאפשר לאזרחים ללמוד את הנסיבות האמיתיות אשר בגינן הקריבו את חייהם יותר מ-800 חללים. הם מסרו את נפשותיהם בגין מלחמה שקורותיה עדיין חסויים. אפילו דברי קריינות, והם כמובן עתירי מתח מלאכותי, לא מרתקים עוד את הרבים למרקעים המשדרים קטעי קרבות וראיונות עם המעורבים יותר, או פחות. סרבנותו של ראש הממשלה בנימין נתניהו ליזום את הקמתו של גוף זה, מותירה עד כה חלל בדברי ימינו. החלל הזה יתמלא רק אם תוקם ועדת חקירה. ואם יוסיף ראש הממשלה לסרב למשאלותיו של דעת הציבור, כי אז יוכתם שמו בדברי הימים. הסרבנות תהווה נימוק נוסף למגדפיו, שאינם מסתפקים במטחי הביקורת שכבר הטיחו ויוטחו בראש הממשלה. אודה כי מילים אלה של הכותב מהולות בצער רב. המצב הציבורי-משפטי מנוגד לחלוטין לא רק לחוק בישראל, אלא מנוגד לכל הגיון שספק אם ניתן להתכחש לו. יש לציין כי החוק איננו מחייב הקמתה של ועדה כזו, אבל לאחר כשלים כה רבים, האם ניתן להתייחס באדישות למצב זה? הסברה היא כי נתניהו חושש מפני מסקנות מחמירות מטעם הוועדה כי תקום, וכי מסקנות עלולות לגרום להדחתו. מדי פעם אפשר להאזין לראיונות עם ח"כים מסיעת הליכוד, ודומה כי הם עצמם מתקשים, אפילו לא מסוגלים, לסנגר על עמדתו של ראש הממשלה. פשוט, לא נמצאים נימוקים חזקים שבסיועם תוכל לקום חומת-הגנה מפני מסקנות חמורות. אומרים לנו חכים מן הליכוד: אנו מבקשים להקים ועדה אחרת, לא ממלכתית, כי ועדה כזאת, שתקום מיוזמתנו, רק היא תייצג נאמנה את דעת הציבור. לעומתם, אנו סבורים, כי בהינתן המצב הציבורי-משפטי הנוכחי, הפילוג הציבורי-פוליטי בין המחנות רק ייתרחב עוד יותר. ואוי ואבוי: הלוא ישנם אלה המעלים את האפשרות לפריצתה של מלחמת אזרחים, אם הממשלה תתעקש, תעמוד בסרבנותה. וזה יהיה הנורא מכל.