"ועדת אגרנט" לחקר מחדל מלחמת יום הכיפורים ב-1973 נדרשה בעבודתה גם לסוגיית הפצת ידיעות מודיעיניות לקברניטי הצבא ולדרג המדיני, כדי להיווכח עד כמה היו אלה חשופים למרב המידע המודיעיני שהיה במערכת ערב מתקפת הפתע של מצרים וסוריה, כתשתית לקבלת החלטות אסטרטגיות.
הפרוטוקולים של עבודת הוועדה מספקים חרך הצצה לדומיננטיות של אמ"ן בשליטה על ניתוב חומרים מודיעיניים לקברניטים, ובכלל זה ידיעות שחשיבותן לתהליכי קבלת החלטות לא הייתה מוטלת בספק. עדותו של רמטכ"ל מלחמת יום הכיפורים, דוד אלעזר (ז"ל) חושפת פרופיל התנהלות בעייתי, בלשון המעטה, של צמרת אמ"ן בסוגיה זו, הגם שרא"ל אלעזר יצא מגדרו כדי להקפיד בכבודו של ראש אמ"ן.
אלעזר העיד כי "נמסר לי על-ידי ראש אמ"ן שהוא מסר את כל המידע שהיה ברשות אמ"ן, והוא גם מסר מה הוא העביר לי ולדרגים האחרים". לעומת זאת הודה הרמטכ"ל בלשונו, כי "אינני מקבל את כל החומר הגולמי, כלומר את הידיעות; אפשר לומר שאת רוב הידיעות אני אינני מקבל ואין אמ"ן חייב להעביר לי אותן. הוא מעביר לי מדי פעם ידיעות כראות עיניו, או כאלה שהן לפי דעתו בעלות חשיבות מיוחדת, או כאלה שהוא סבור שיש בידיעה עניין כלשהו, או שהוא קוריוז, או שהיא מלמדת על אווירה או הלך רוח אצל האויב".
אלעזר קובע בהתייחסו ל"לקטי מודיעין" (סיכום מחקרי המגלם פרפרזה של המידע הגולמי והערכתו) כי "הוא [ראש אמ"ן] חייב להעביר לי את ההערכות שלו...אם הערכה כזאת הוא לוקח ברצינות, הוא צריך להעביר לי את ההערכה שהנה יכולה להיות מלחמה כתוצאה מהידיעה ואני עשוי לבקש את הידיעה. אבל הנוהג שבינינו, הנוהג המקובל הוא שדברים כאלה הוא כן מעביר לי. כלומר, לא לפי פקודת הקבע, אבל לפי הנוהג, לפי ההיגיון, לפי החשיבות, הוא בהחלט היה צריך להעביר לי ידיעה כזאת. מאיפה אני יודע בכלל על קיומה?"
בדבריו אלה כיוון ראש המטה הכללי לידיעה ממוקדת (ממקור של המוסד) מה-1 באוקטובר 1973, לפיה בכוונת מצרים לפתוח במלחמה מתוך תרגיל צבאי שהיה אמור להתחיל בו ביום. ידיעה זו לא הועברה לידיעת הרמטכ"ל כמו גם לצמרת המדינית. על כך אמר רא"ל אלעזר כי לדעתו היה צריך להעביר אליו את הידיעה, הגם שאי העברתה אינה מהווה עבירה פורמלית, אולם יש בה בהחלט פגם, כי מקובל להעביר אליו דברים כאלה.
ידיעה מודיענית דרמטית
עניין זה ברבות הימים המחיש את יהירותו של אמ"ן ערב מלחמת יום הכיפורים, ואת החסמים השכלתניים שהיו פועל יוצא של הקונספציה המפורסמת, שבעטיים הושלכו הצידה ידיעות מודיעין שלא עלו בקנה אחד עם החשיבה הדוגמטית לפיה המלחמה אינה ניצבת בשער.
ידיעה מודיעינית דרמטית נוספת ממנה מודר הרמטכ"ל, כמו גם הדרג המדיני, נחרתה בתודעה ההיסטורית כ"ידיעת יחמור" וקוטלגה בדיעבד כ"ידיעת זהב", מה-5 באוקטובר 1973, אשר סיפקה הסבר ממצה לסיבת הפינוי הבהול ממצרים ומסוריה, של בני המשפחות של היועצים הסובייטיים ו"בשורה התחתונה" - כוונת הצד הערבי לפתוח במלחמה נגד ישראל. ראש אמ"ן עיכב את הפצת הידיעה בטענה תמוהה של בעיית אמינות של מקור המידע!
בהתייחס לפרשה זו מצוטט רא"ל אלעזר באומרו כי "אילו הובאה ["ידיעת יחמור"] לידיעתי ברגע שנתקבלה, היה מסתלק מליבי הספק האחרון והייתי תובע מיד לממש את החלטת הממשלה ופותח מיד בגיוס מילואים. דבר זה לא אירע, ומכל מקום, כ-12 שעות יקרות חלפו בטרם הוברר שזהו זה, המדובר במלחמה!" ובזיקה לכך תהו חברי "ועדת אגרנט" באזני הרמטכ"ל; האם לא היה מישהו במטה הכללי שאמר שלדעתו לא צריך לסמוך כל כך על הערכותיו של אמ"ן? בתשובתו טען "אני לא זוכר מישהו שהטיל ספק בהערכות אמ"ן." עוד הוסיף כי "...בשיחות הבלתי רשמיות הייתה לכולנו הערכה מוחלטת, גם לראש מחלקת המחקר וגם לראש אמ"ן וגם לאמ"ן עצמו, שחשבנו אותו למודיעין יוצא מן הכלל טוב... זה היה מקובל בעולם, לא רק אצלנו, שהמודיעין הישראלי טוב מאוד ואנחנו גם התייחסנו ככה למודיעין שלנו"...
ובמעבר חד מ-1973 ל-2024, מתחוור כי אמ"ן עדיין מחזיק בידיו את הפררוגטיבה לגבי ניתוב ידיעות מודיעין גולמיות ספציפיות אל הדרג המדיני, להבדיל מלקטי מודיעין המופצים, "מצוות אנשים מלומדה", בגזרה רחבה.
משעה שסוגיית החטופים הוצבה מטבע הדברים על-ידי הדרג המדיני, בראש הצי"ח (ציון ידיעות חיוניות) של קהילת המודיעין, חזקה שהיה על סוכנויות האיסוף להקצות את מיטב משאביהן לכיסוי משימה זו ויפה שעה אחת קודם. בהינתן מלחמת "חרבות ברזל" נוסף לסל מקורות האיסוף מאגר עצום של מסמכי שלל שנאספו ממרכזי העצבים הנטושים של תנועת חמאס, אם כעותקים קשיחים אם כמסמכים דיגיטליים. המדובר באוצר מודיעיני בלום אשר מנגיש הלכה למעשה לעיני ישראל את קודש הקודשים האינטימי של קבלת ההחלטות וקביעת מדיניות חמאס. במונחים מודיעיניים המדובר בבונוס של ממש, שכמוהו "כאיסוף ביצים עזובות", ומהרגע שהחומרים ננטשו מאחור, מידת רגישותם הביטחונית זניחה למדי.
מספר מסננות
יצוין כי מלאכת המיון, הסינון והתרגום של אוקיאנוס המידע הזה היא מפרכת ובמידה רבה סיזיפית, הגם שמאפשרת דליית פניני מידע איכותיות במיוחד, בדגש לאסטרטגיה של חמאס בהקשר למשא-ומתן ולכללי המשחק במשא-ומתן בסוגיית החטופים, "הנשק האולטימטיבי" והקלף החזק והיחיד של הארגון מול ישראל.
מכאן ועד לזיקה לפרשת גניבת "המסמכים המסווגים" קצרה הדרך, שכן ככל שאמ"ן, אשר אמור לשמש מעין "מלצר מודיעיני" מול הקברניטים, לא ראה לנחוץ להבליט בפני ראש הממשלה את המסמכים האותנטיים (חומר מודיעיני גולמי) החושפים את המניפולציות של חמאס בהקשר לסוגיית החטופים. ניתן לייחס זאת לשגגה בשיקול הדעת. אולם כלום יעלה על הדעת שגורמי המחקר של אמ"ן לא יזקקו מן המידע, בעל החשיבות לכל הדעות, את התובנות המודיעיניות הסובסטנטיביות, גם אם במתכונת "טלגרפית" ויגלמו אותן בלקט מיוחד או בסקירה? שהרי פרסומים מודיעיניים מסווגים מסוג זה, מופצים כבדרך שגרה גם לדרג המדיני ומטרתם לא רק לעדכן בחידושי המידע אלא אף לחדד ערנות אצל הקברניטים, גם כתשומה משפיעה לתהליך קבלת החלטות.
תרשים הזרימה הקלאסי במלאכת מחקר המודיעין מתחיל ביוזמה של דרג מקצועי זוטר יחסית ועובר מספר מסננות במעלה הדרך; אי-הפקת לקט מודיעין בעניין קרדינלי זה, של אסטרטגיית חמאס בסוגיית החטופים, מעוררת תהיות ומעלה סימני שאלה באשר לרציונל שעמד מאחורי החלטה זו, שכן חובתו של המודיעין לסייע בידי הקברניט גם בהרחבת שדה ראייתו. מכל מקום, אין מחלוקת על העובדה שאמ"ן, מסיבותיו שלו, ביכר שלא להבליט בפני הדרג המדיני את המידע החיוני הנוגע בדבר. בעשותו כן נפגם מהותית ממד יחסי הגומלין ההכרחיים בין המודיעין לבין הקברניטים, ונחשפה מידה של העדר "כימיה" בין שתי רמות אלה.
ההידרשות להתנהלות הקלוקלת של אמ"ן ערב מלחמת יום הכיפורים, בהתייחס לנסיבות מלחמת "חרבות ברזל" סביב מידורו של ראש הממשלה ממידע ערכי, שהיה לו פוטנציאל השפעה על קבלת החלטות בנושא עסקת חטופים, מוכיחה כי גם במבחן הזמן, "אין חדש תחת השמש".