כבר בפסוק הראשון בהפטרה מתגלה הקשר בין ההפטרה ובין פרשת השבוע, פרשת "וַיֵּשֵׁב". בפסוק הפותח את ההפטרה בספר עמוס פרק ב' פס' ד' אנחנו קוראים: "כֹּה אָמַר ה' עַל-שְׁלֹשָׁה פִּשְׁעֵי יִשְׁרָאֵל וְעַל אַרְבָּעָה לֹא אֲשִׁיבֶנוּ, עַל מִכְרָם בְּכֶסֶף צַדִּיק וְאֶבְיוֹן בַּעֲבוּר נַעֲלַיִם". הקשר בין הפרשה להפטרה בא לידי ביטוי כשהנוקד ובולס השקמים, הנביא עמוס מתקוע, המוכיח את עמו על מכרם בכסף צדיק, על עושק דלים וגזל אביונים. למעשה מהדהדים בדבריו גם החטא הקדמון של בני יעקב אבינו, המוכרים את אחיהם יוסף הצדיק לסוחרי עבדים ישמעאלים. מציאות כאובה שהאחים מוכרים אח אחד לעבדות תמורת עשרים כסף. כואב לקרוא בפרשת "וַיֵּשֵׁב" בספר בראשית פר' ל"ז פס' כ"ח תיאור מצמרר, כשאחי יוסף רואים סוחרי עבדים ישמעאלים הם מושכים את יוסף מן הבור, "וַיִּמְכְּרוּ אֶת-יוֹסֵף לַיִּשְׁמֵעלִים בְּעֶשְׁרִים כֶּסֶף". למעשה הם עוברים ממעשה מצמרר אחד למעשה מצמֵרר יותר חמור ויותר מסעיר באומרם לאביהם דבר שקר, כי "טָרֹף טֹרַף יוֹסֵף", ואף מביאים כתונת פסים טבולה בדם של בעל חיים שחוט, עדות ל"אמיתות" דבריהם שיוסף מת, כשלמעשה הוא נמכר לעבד לסוחרים בבני אדם. במעשה הזה פגעו האחים בנדבכים המוסריים של משפחת אחד משלושת האבות של עם ישראל. כואב לקרוא בהפטרת השבוע בספר עמוס תיאור מצמרר של הנוקד ובולס השקמים מתקוע, שאירע בחברה הישראלית - "הַשּׁוֹאֲפִים עַל עֲפַר אֶרֶץ בְּרֹאשׁ דַּלִּים וְדֶרֶך עֲנָוִים יַטּוּ, וְאִישׁ ואָבִיו יֵלְכוּ אֶל הַנַעֲרָה לְמַעַן חַלֵּל שֵׁם קָדְשִׁי. וְעַל בְּגָדִים חֲבוּלִים יַטּוּ אֵצֶל כָּל מִזְבֵּח, וְיֵין עֲנוּשִׁים יִשְׁתּוּ בֵּית אֱלֹהֵיהֶם." נקודת המוצא של עמוס היא שמה שעומד בבסיס קיומנו כחברה נאורה זו המוסריות. רמיסת הנדבכים המוסריים באה לידי ביטוי במעשה הלא מוסרי "עַל מִכְרָם בּכֶּסֶף צַדִּיק וְאֶבְיוֹן בַּעֲבוּר נַעֲלַיִם" ומעשה יותר קשה - "אִישׁ וְאָבִיו יֵלְכוּ אֶל הַנַּעֲרָה לְמַעַן חַלֵּל שֵׁם קָדְשִׁי..." הנביא כואב את המציאות, בה נרמס הנדבך המוסרי של החברה הישראלית. לכן מתוך אהבה לעמו הוא מבקש שנבצע תיקון. קו ההגנה הקדמי של עם במערכות על קיומו מחייב יציבות ואיתנות של התשתית המוסרית. את הלקח הזה עלינו לאמץ בימינו אנו.