מספר ימים לפני ששר המשפטים יריב לוין הכריז על הרפורמה המשפטית נפגשתי עימו לפגישה בארבע עיניים. באותה פגישה ניסיתי לשכנע אותו למקד את הרפורמה המשפטית בנושאים שקשורים לזכויות האדם והאזרח שכיום נרמסות ברגל על-ידי מערכות אכיפת החוק. לשם כך, הצעתי, בין היתר, לפצל את תפקיד היועץ המשפטי לממשלה - כלומר להפריד בין תפקיד היועץ המשפטי לבין תפקיד ראש התביעה הכללית. בכך לא חידשתי דבר, כי מדובר בהצעה שרבים הציעו לפני, וביניהם כל שרי המשפטים מאז 2006, שופטים בדימוס ומשפטנים מהאקדמיה. פרופ' מני מאוטנר, למשל, הציע לפצל את התפקיד כך שראש התביעה הכללית יעסוק באכיפת החוק בעוד היועמ"ש יגן על זכויות האזרחים. פיצול תפקיד היועמ"ש חשוב גם מהבחינה הדמוקרטית בגלל ריכוז הסמכויות והכוח העצום המסורים לידיו. אין שום מדינה דמוקרטית שבה יש בעל תפקיד עם עוצמה כה רבה. בתקופה האחרונה, גברו הקריאות של שרים לפטר את היועמ"שית. אלו דברי הבל משום שהממשלה לא תבקש את פיטוריה מהוועדה המיוחדת שמוסמכת לפטרה, ואפילו אם תבקש אין סיכוי שהוועדה תאשר זאת. למעשה, הדיבורים של שרים על הדחת היועמ"שית רק גורמים לרבים בציבור שלא מסכימים עם עמדותיה, לתמוך בה. במקום לפטר את היועמ"שית צריך לפטר את השיטה. רבים בציבור, כולל משפטנים שהתנגדו לרפורמה המשפטית, סבורים שיש לפצל את תפקיד היועמ"ש ולהסדיר את סמכויותיו וגם במערכת הפוליטית יש לכך תמיכה רבה. פיטורים של יועמ"ש כזה או אחר לא ישיגו כלום משום שכל יועמ"ש חדש יושחת גם כן מהכוח העצום שמרוכז בתפקיד. לפיכך, עדיף שהממשלה לא תחזור על טעויותיה וששוב תקדם מהלך שדינו להיכשל, אלא תפעל לפצל את תפקיד היועמ"ש ובכך תשיג תיקון משטרי נחוץ שגם יזכה לתמיכה רחבה.