בשנת 2000, שופט בית המשפט השלום בחיפה, יצחק גולדפריינד (שינה את שמו ל"יצחק עמית"), כתב את אחד מפסקי הדין המשובחים ביותר שיצא לי לקרוא. וזה עוד היה בתביעה קטנה (חפשו: "פסק דין אלמקייס נגד אלפא קלאב"). מאז קרה משהו בדרך. גולדפריינד אולי הבין אמת פשוטה במדינה שלנו: אתה יכול להיות או שופט צדק, או שופט בערכאות גבוהות, קשה למצוא אחד שיהיה גם וגם. בשנת 2022 התרחש לינץ' של ממש בשכונת בית חנינה בירושלים. נערים פלשתינים יידו אבנים על מכונית. ברכב, נהגה אימא והיו שלושת ילדיה, ביניהם תינוק. האם נחתכה בכל הגוף מהזכוכיות, הילדים - גם. על-פי הפרסומים בערוץ 7: "כאשר עברה המשפחה במקום החלו הפורעים לידות אבנים על רכבה, ניפצו את שמשות הרכב, ואף ניסו לפתוח את דלתות הרכב. בשלב מסוים, כאשר אבן פגעה בחלון שעל ידו ישבה אם המשפחה, ניגש מחבל נוסף וניפץ את השמשה באופן מלא, וחברו הכניס את ידו פנימה וניסה להכות את האישה באגרוף בראשה". אבן נוספת שזרקו הפלשתינים לעבר הרכב, פיצצה זכוכיות נוספות שעפו היישר אל התינוק ובנס האבן עצמה נפלה בין רגליו. שופט בית המשפט המחוזי לנוער החליט לשחרר את הנערים הפלשתינים לביתם והפרקליטות החליטה לערער לבית המשפט העליון. אלא שאז, היא נפלה על יצחק עמית. וכך כתב השופט עמית בהחלטתו: "המשיבים מגיעים ממשפחות נורמטיביות, לא הסתבכו בעבר בפלילים, המעצר קשה להם ומן הסתם הפנימו את לקחם. המשיבים שוהים כיום בכלא דמון לצד אסירים ביטחוניים. כשלעצמי איני משוכנע כי יש בכך להטיב עם המשיבים ועם האינטרס של המדינה". הוא לא משוכנע שזה אינטרס של המדינה, שנערים פלשתינים שזורקים אבנים על יהודים במטרה להרוג אותם, יהיו במעצר נוכח מסוכנותם. הם "ממשפחה נורמטיבית". ואסיים בציטוט של אותו שופט, כלפי עתירות של פלשתינים, ממש בעת זו של המלחמה: "בית המשפט הזה עומד לרשותכם". מה זה עומד, שימותו היהודים. ואת זה השמאל רוצה כנשיא בית המשפט העליון שלנו. פוסט-ציוני, פרו-פלשתיני... זקנתו, יש לומר בקול ברור: מאוד מביישת את צעירותו. למנות לנשיא עליון? לא לא, להדיח. להדיח לגמרי, שמא לא ישבט את עצמו בתקופה שיתנו לו פה לנהל את העניינים. מדובר בשופט ששונא את עמו, ואי אפשר אפילו להתווכח עם זה.