הטבח האכזרי של מאות אזרחי מדינת ישראל ביום שמחתה של התורה בחודש תשרי תשפ"ד, פקד את החברה הישראלית בעיצומו של שסע קשה, כשמאות אלפי אנשים יצאו לרחובות בקריאות תגר נגד מהלכים שתכננה הממשלה בעיצוב המשטר בישראל. למרבה הצער, לאחר האסון של הטבח ביום 7 באוקטובר 2023, שלווה במעשי הרס, ביזה, אונס וחטיפת אנשים מבתיהם גבר עוד יותר הקרע בחברה הישראלית. בימים אלו, ימים של חברה מבותרת לבתרי שנאה חסרת מעצורים, יש חשיבות מיוחדת להקשיב לקולות הרכים של פרשת השבוע, פרשת "וַיֵּשֵׁב". בימים של עויינות בין פלגים בחברה הישראלית, שעלתה על שרטון של אלימות מילולית בוטה וגסת רוח, חשוב שנאמץ קול צמא לפייסנות, קול הבוקע בעוצמות חזקות בפרשת השבוע שלנו. מההתרחשויות בפרשת "וַיָּשֵׁב" אני נאחז במלים - "אֶת אַחַי אֲנֵי מְבַקֵּשׁ." יוסף ביקש את בני משפחתו, שפגעו בו ואפילו הפגישו אותו עם היד הגרומה של המוות בבור בו אין מים. לאחר מכן הפקירו אותו לגורלו בידי שיירת סוחרים בני עם זר, שראו בו רק סחורה, ממנה ביקשו להפיק רווח כספי. ממרחק מאות רבות של שנים היום גם "אֲנִי מבַקֵּשׁ אֶת אַחַי" - את כל אחי, בני אברהם אבינו, החיים במרחב משוסע, במרחב מדמם, במרחב של שכול ואלמון. גם "אֲנִי מְבַקֵּשׁ אֶת אַחַי" - את כל אחי בני אברהם, בני יצחק וישמעאל, שכיום חייהם מדממים במציאות רווית שנאות ואיבות, המגיעות לעימותים צבאיים קשים חוזרים ונשנים, הגובים מחירי דמים קשים אצל כל בני אברהם אבינו, בארץ בה הוא חי וגידל את ילדיו. "אֲנִי מְבַקֵּשׁ אֶת אַחַי", שמתייחסים אלי כאל בוגד, כי אני סבור, ששליטה שלנו על עם אחר זה מעשה לא מוסרי. בפרשת "וַיָּשֵׁב" אנחנו פותחים ביריעה סיפורית ארוכה המשתרעת על שלוש פרשיות "וַיֵּשֵׁב"-"מִקֵּץ"-"וַיִּגַּשׁ". סיפור מופלא, שבכל צעד ושעל ניתן למצוא כפילות של עשייה אישית ועשייה אלוהית. ההתחלה היא בעשייה אישית - "וַיִּשְׁלְחֵהוּ מֵעֵמֶק חֶבְרוֹן"(פרק ל"ו, פסוק י"ד). שליחות שיש בה עולם שקט של יוסף הבן האהוב של אבא. יוסף מבין שמי ששלח אותו הוא - אביו, ועליו לבצע שליחות למען אב מודאג. הסיום הוא בעשיה אלוהית-שמימית - "לֹא אַתֶּם שְׁלַחְתֶּם אוֹתִי הֵנָּה כִּי הָאֱלוֹהִים" (פרק מ"ה, פסוק ח' ). סיום שליחות, שיש בה עולם של ייסורים. יוסף מפנים, שמי ששלחו למסע הזה הוא - האלוהים, ועליו לבצע את שליחותו. יעקוב שלח את יוסף לשליחות אישית משפחתית שקטה רק כדי לברר מה שלום אחיו הרועים הרחק מהבית. אלוהים שלח את יוסף לשליחות לאומית סוערת ובעיצומה של השליחות הלאומית הוא גם חווה חוויה של היות עַם גֵּרים בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם. בפרשה, בה פרוס סיפור בתוך סיפור, אני מתייחס רק לסיפור האישי - "וְיִשְׁרָאֵל אָהַב אֶת יוֹסֵף...וַיִּשְׁנְאוּ אוֹתוֹ אֶחָיו ... לֹא יָכְלוּ דַּבְּרוֹ שָׁלוֹם וַיּוֹסִיפוּ עוֹד שְנואֹ אוֹתוֹ...". אך כשיוסף הולך בדרכו בשליחות האב לחפש את אחיו והוא תועה בשדה, הוא אמר לאיש שיחו, המבקש לסייע לו, אמת חיים זועקת: "אֶת אַחַי אֲנִי מְבַקֵּשׁ." יוסף לא חיפש. יוסף מבקש את הקרבה לאחים. יוסף אומר אחים, למרות שהם מפגינים כלפיו שנאה ומתנהגים כאויבים אכזריים. לכתובת אויביו הוא אומר את המילים - "אֶת אַחַי אֲנִי מְבַקֵּשׁ". אנחנו מקשיבים לצפונות לב של נער רגיש תועה, נער בן שבע עשרה, העומד חסר אונים בלב השדה בעמק בין הר גריזים והר עיבל הרחק מבית האב, לא הרחק מלב אחיו העוינים אותו, ובקול שקט אך צועק מנבכי לבו המרעיד את מיתרי לבנו, אנחנו הקוראים - "אֶת אַחַי אֲנִי מְבַקֵּשׁ !!!" יוסף לוחש לחישה צועקת - אני מבקש את קרבת האחים. צעקה של שלום מצד יוסף מול שכרות של שנאה ומשטמה של אחיו כלפיו. בקשה לקרבה מול אימת מוות אורבת "וּבְטֶרֶם יִקְרַב אֲלֵיהֶם, וַיִּתְנַּכְּלוּ אוֹתוֹ לְהָמִיתוֹ" - להשליכו בבור שבו אין מים. להשליכו לגורלו עם שיירת סוחרים ישמעאלים היורדת מצרימה. יוסף לא השתמש במלים המתבקשות - "אַחַי אֲנִי מְחַפֵּשׁ", אלא אומר-צועק - "אֶת אַחַי אֲנִי מְבַקֵּשׁ" . יוסף מבקש את הפיוס, פתיחת דף חדש במציאות של אימה ושנאה. לא לתת לאיבה ולרצח לנווט את החיים. הפיוס המיוחל הגיע באיחור של שנים רק לאחר שכוס הדמעות והצער עלתה על גדותיה. מול מציאות חדורת שנאה ואכולת קנאה, מול רבים וחזקים המוכנים לקטול חיים, כולל חייו, יצא יוסף בשליחות המתמצית בארבע מלים "אֶת אַחַי אֲנִי מְבַקֵּשׁ". בדרכו של יוסף אני אמשיך לבקש וללכת בדרך קשה ונפתלת המבקשת שלום בין שני העמים החולקים את כברת הארץ בה נולדתי, בה נולדו ילדי ונכדי ונינַי. וכשאלך ממנה בדרך כל בשר ארצה ללכת בידיעה, שכל אחד אֶת אֶחָיו הוּא יְבַקֵּש - "כִּי אַחִים יָלְדָה אוֹתָנוּ הָאָרֶץ הַזּו"ֹ, כדברי המשוררת האהובה עלי, המשוררת חיה קדמון.