ראיון מביך ומלטף להדהים של הוול סטריט ג׳ורנל - עיתון ימני בבעלות רופרט מורדוק, אמנם, אבל בכ"ז גוף תקשורת נחשב ורציני - עם בנימין נתניהו. מילת ביקורת אין כאן על האיש. לא על עצם המשפט, לא על שותפיו לקואליציה, לא על טיהור אתני ברצועה, לא על עומק הפלישה לסוריה, לא על השנאה, ההסתה, ההפיכה. מה יש? השתאות לנגד יכולתו לנהל את המשפט שלו וגם את המלחמה; במה פתוחה להאשמות הקבועות נגד הצבא שלא העיר אותו בזמן, המבקרים שלא קונים את ה"נצחון המוחלט", הדמוקרטים שהזהירו מפני עשרות אלפי פלשתינים הרוגים וכן הלאה; הרבה סופרלטיבים לתיאור נצחונה המופלא של ישראל (המלחמה נגמרה ולא ידענו?); הרבה מאוד קרדיט לנתניהו על כל הישג החל ממניעת חמאס דרך מתקפות הפתע על חיזבאללה ועד עסקת החטופים הקודמת ("נולדה בגלל הלחץ הצבאי על סינוואר"); אפילו אופטימיות ביחס לנורמליזציה עם סעודיה (כי טראמפ). למה לא. אם לא הייתי יודע, הייתי חושב שמדובר בתרגום לאנגלית של הראיון עם ברדוגו. אבל אני כן יודע. ואני יודע גם שהסיכוי שנתניהו יעניק ראיון בלעדי שכזה לניו-יורק טיימס או סתם, הארץ נניח, עומד על אפס עגול.