כשאני קורא את פרשת "מִקֵּץ", אני מייחל שיבוא הַקֵּץ למציאות החיים המדממת והדומעת אליה נקלענו אחרי הטבח האכזרי של מאות יהודים ביום שמחתה של התורה בחודש תשרי תשפ"ד. אני מייחל שיבוא הַקֵּץ לחמישה עשר החודשים, בהם נקטפו חיי מאות ישראלים, מאות פצועים ומאה נמקים במנהרות עזה תחתית, שחלקם הרוגים בגופם והנותרים בחיים ירויים בנפשם. אני מייחל שאורות חג החנוכה ישימו קץ לסבלם של החטופים ולמציאות החיים המדממת בה נשלחים רשפי אש קוטלת חיים למרכזי אוכלוסייה אזרחית בארצנו. לאווירת פרשת השבוע, פרשת "מִקֵּץ", מתלווית אווירת חג האור, חג החנוכה. בשבוע בו אנחנו חוגגים את יום הניצחון ההיסטורי בחודש כשלו בשנת 164 לפנה"ס אנחנו קוראים את פרשת "מִקֵּץ". פרשת השבוע נפתחת במילים: "מִקֵץ" יָמִים וּפַרְעֹה חולם.." מה שסלל את הדרך לָאוֹר ליוסף הנאנק בכלא המצרי. ואני שואל מתי יבוא הַקֵּץ לסבלם של החטופות והחטופים בכלא העזתי. מתי הם יזכו לָאוֹר. בפרשת השבוע "מִקֵּץ", אותה אנחנו קוראים בשבוע של חנוכה, יוסף בנו של יעקב מושלך על-ידי אחיו לבור, בו זועק יוסף לָאור, שמתמהמה לבוא, אבל בסופו של דבר הוא בא. עד שהאור מצא דרכו להווית החיים של יוסף, הוא עבר דרך ייסורים ממושכת, עד שהאור מצא דרכו ללוחמים הנועזים מבית החשמונאים נגד כוחות הרשע הוא עבר דרך מדממת של קרבות, בו המעטים עומדים מול הרבים. ואני נותר עם הכאב הכבד, שֶׁהָאוֹר כבר לא יגיע לחטופים, השוכבים בשקי אשפה מצחינים, ועם החשש שלנותרים בחיים הָאוֹר עלול לא להגיע. יוסף יצא בשליחות אביו. הוא נמצא הרחק מביתו, ושנאה חסרת מעצורים של אחיו מביאה למצב שקשה להבין, איך האחים חצו את כל הקווים של אנושיות בהשליכם אח לבור ובשלב מאוחר יותר מכרו אותו לעבד, כשהוא חש כל העת את אימת היד הגרומה של המוות בהיותו נתון לחסדי סוחרי אדם. בפרק מ"א פסוק י"ג יוסף יוצא מהסיוט של אדם של אדם שנגזלה ממנו חרותו. לכן הקריאה של פרשת "מִקֵּץ" ובמיוחד הפסוק של יציאת יוסף מהבור חייבת להישמע גם היום בקריאה צועקת להוציא אותנו מבור הכלא של עימותי דמים ולהלביש את ילדינו בבגדי חיים של שלום - בכותנת הפסים של שלום שלבש יוסף. הבן יוסף שוחרר מִקֵּץ ימים אחרי שפתר את חלומות שרי פרעה . מצער, שאנחנו דוחים את הַקֵּץ ומפקירים את חיינו לכלא של עימותי דמים רוויי איבה, וְהַקֵּץ עדיין לא נראה. את קריאת פרשת "מִקֵּץ" יש להפקיע מ-ד' אמות של הפרשה ולהרימה לדרגה של מחאה צועקת, הקוראת לנקוט יוזמה מדינית, הכרוכה במחיר כואב, שחובה לשלם, כדי להוציא את ילדינו מעתיד של בור כלא לעתיד של אוֹר. אסור לנו להתרפק בשבת של חנוכה על סיפור הַנֵּס. בל נתרפק על סיפור הַנֵּס של יוסף העולה לגדולה במצרים ולא על סיפור נֵס פך השמן, שאירע בחג החנוכה, ואת עתיד ילדינו נמשיך להפקיר בבור כלא של משיחיות משכרת ומשקרת, הכופה רק עימותי דמים שלא ייפסקו, כל עוד אנחנו נמשיך לשלוט על עם אחר. מן הראוי, שניתן ליבנו לביטוי בפרק מ"ב פסוק כ"ח - "וַיֵּצֵא לִבָּם". בשבת חנוכה נוציא גם אנחנו את לבנו למאבק למען עתיד חיים אחר לילדינו, שיגדלו בארצנו האהובה ללא עימותי דמים אורבים. עלינו להניע את הממשלה להחליט לפרוס למען עתיד ילדינו מרבדי גנים ואת מעינות האורות הגנוזים. במעיינות אלו אסור שיחלחל ביוב של כיבוש ושליטה שלנו על עם אחר.