גם אלו אשר הטילו ספק בקיומו של מושג הנס, גם אלו שהטילו ספק בכוחות עליונים, גם אלו שבקוצר ראייתם ראו את קיצה של מדינת ישראל ביום טבח שבת שמחת תורה, גם אלה וכל אלה המביטים בהיסטוריה המתרחשת אל מול עיניהם, מבינים שהם חלק מההיסטוריה המתרחשת במזרח התיכון ומשפיעה על העולם כולו. חוט של גבורה יהודית עובר כחוט השני בין המכבים של הימים ההם למכבים של הזמן הזה. בחג האורים הדופק בחלוננו, יוארו בתי ישראל בכל העולם לרגל חג המכבים, חג החנוכה, חג הניצחון של הגיבורים בימים ההם. לצד החנוכיות נדליק נרות נשמה לכבודם של הגיבורים בזמן הזה.
לפני כשנה וחצי חככו ידיהם בהנאה עצומה מבקשי השמדת היהודים. הם ראו לפניהם אומה מפולגת, שסועה, קרועה, מנופצת לרסיסים, הם ראו לפניהם איך היהודים פוגעים בצבא שלהם, איך השנאה מכלה כל חלקה, איך הזעם רוצח כל פרה קדושה, ראו ואמרו, לכו ונכחידם. וביום שבת שמחת תורה, כשהיהודים היו בשיא המאבק רווי היצרים, בין המתנגדים לתפילת החג בהפרדה לבין התובעים לחגוג בדרכם ובאמונתם, החליטו אנשי התועבה כי הגיעה העת להרוג, להשמיד, לאבד ולחטוף יהודים ממיטותיהם, מביתם, מאוהביהם, כמיטב המסורת הנאצית.
העם היהודי המוכה, המובס, המושפל, המבוזה, התעורר לבוקר חשוך של אפילה ואימה, חרד מהרצח, מההרג, מהאכזריות, מהחטיפות, עם שלם על סך חלקיו אסף עצמו, אסף את השברים, את הרסיסים והזדקף. והנה החמאס בדרום כפסע טרם הכרעה, החיזבאללה בצפון כפסע לפני הניצחון, סוריה התפרקה, צבאה הושמד תוך 72 שעות, באירן מחשבים מסלול מחדש, בתימן נכנסו לכוננות ספיגה, הרוח היהודית-הישראלית מנצחת בכל החזיתות, כנגד כל הסיכויים. דור הניצחון הדליק מחדש את לפיד הגבורה היהודי.
המכבים בני דורנו, ערכו את פרסומי הניסא העכשווי. אומות העולם, חוזות בעם השב לעצמו, בעם הגיבורים. אומות העולם רואות ומפנימות את ההרתעה ששבה למקומה. לא עוד עם של קורבנות, לא עוד אומה נרדפת, ניצודה. עם הנצח שאינו מתיירא מדרך ארוכה. המכבים של דורנו הם הלוחמים הגיבורים והאמיצים, מחרפי הנפש, הממלאים את בתי העלמין הצבאיים. המכבים של דורנו הם ההורים, הנשים, האחיות והאחים, הילדים והילדות, הסבא והסבתא, החברות, החברים.
המכבים של דורנו הם הלוחמים הנלחמים גם בעת כתיבת שורות אלה. מאות ימים בשדות המערכה. מגיני המולדת, המכבים של דורנו הן הנשים הגיבורות בעורף, הילדים והילדות המתפללים לשוב אביהם משדה הקרב בריא בגופו ובנפשו. המכבים של דורנו הם הלוחמים הפצועים הממלאים את מחלקות השיקום הנאבקים שעה שעה ומשתקמים כנגד כל הסיכויים. המכבים של דורנו הם אנשי הרפואה ובני המשפחה אשר אינם משים ממיטות אריות האומה עד לשיקום המוחלט.
המכבים של דורנו הם החטופות והחטופים הנאנקים במנהרות אנשי התועבה, הנאחזים בחיים לעיתים עד כלות, הוריהם ובני משפחותיהם המתייסרים, החרדים, העם הכמה ומייחל לשובם. המכבים של דורנו הם אלפי הגולים מביתם, עשרות האלפים שבמשך למעלה משנה נותרו ללא בית, ללא המבצר האישי שהיה לעיי חרבות. לאין בית עתה החלו לבנות חייהם מחדש, כעוף החול מנערים מעליהם את אבק האימה ושבים לטעת עץ, לבנות בית, לשקם חיים, לבנות קהילה חרבה. המכבים של דורנו לובשים מדי צבא ישראלי-יהודי, מדי גבורה, אוחזים בנשק ומנצחים.
בחג החנוכה הבא עלינו לטובה נדליק חנוכיות, נדליק נרות נשמה, נדליק נרות לרפואה, נודה על הנס הגדול בימים ההם ובזמן הזה, נמשיך להאיר את ה-יחד היהודי-ישראלי. בחג החנוכה נרים על נס את גבורת המכבים בני דורנו, ונתפלל שהחטופים והחטופות ידליקו נר ראשון בחג המכבים, נהפוך את דמעות חנוכה למעות חנוכה של אור וגבורה.