לשר עמיחי אליהו, שר המורשת, יש סדר עדיפות, שאותו הביא לידיעת הציבור אחרי שיקול דעת מעמיק כיאה לשר בישראל המופקד על משמר המורשת ההיסטורית של עם ישראל. וכך נראה סדר העדיפות שלו כשר - דחוף יותר היום לסלק את היועצת המשפטית לממשלה מתפקידה מאשר לדאוג לחטופים שכל יום ניצבים מול ידה הגרומה של המוות. קשה להאמין שאת דברי ההבל, המביישים את ארון הספרים היהודי, השמיע השר הנושא בתפקיד הרם של שר המורשת. לשר אליהו עדיף שממשלת ישראל תטפל בפיטורי היועצת המשפטית מאשר להביא קרן אור לבנותינו, שנאנסות על-ידי חיות אדם דו-רגליות כבר כחמישה עשר חודשים. סבתות שלנו בגיל העמידה (חנה קציר) מבודדות בחדרים אפלים בביבי המנהרות עשרות ימים, מורעבות, מושפלות ובתנאים היגייניים מחפירים. קשה להעלות על הכתב את העדויות שהשמיעו פדויי שבי אחרי כחודשיים. רק בשבוע שעבר הבאנו לקבורה את הסבתא חנה קציר מנחל עוז, שבנה ובעלה נרצחו על-ידי החיות החמאסיות, והיא גופה קרס לאחר עינויי הגוף והנפש שעברה. למרבה הצער, כל מאמצי הרופאים להביא לה מזור לא צלחו. ספר ויקרא פרק י"ט פסוק ט"ז חש מבויש, כשהשר המופקד על המורשת שכח את האמירה" - "לֹא תַּעֲמֹד עַל דָּם רֵעֲךָ". יתרה מזאת השר מתנכר לספר משלי פרק כ"ד פסוק י"א - "וְהַצֵּל לְקוּחִים לָמָוֶת". שולחן ערוך, יורה דעה, סימן רנ"ב, סעיף ג' ממש מתקומם לנוכח סדר העדיפות חסר רגשות אנושיים של השר אליהו עמיחי, הוא מבייש את הכתוב בשולחן ערוך: "כל רגע שמאחר לפדות דאפשר להקדים, הוא כאילו שופך דמים." והאיחור של חמישה עשר חודשים הפך את כל הרשויות האחראיות לחיי אזרחי מדינת ישראל לשופכי דמים, כי בעסקה ניתן היה להצילם. קשה להבין איך שר המורשת אינו קשוב לפסיקת הרמב"ם במשנה לתורה, ספר זרעים, הלכות מתנות עניים, פרק ח' הלכה י' "אין לך מצוה רבה כפדיון שבויים". אני מודע לכך, שההלכה מעמידה סייגים למילוי מצוות פדיון שבויים, אך את כל הסייגים יש לרמוס, כשתצפיתניות, חיילות בצבא הגנה לישראל, שחוו את החוויה האיומה לראות את חברותיהן נרצחות לנגד עיניהן, מעונות ונאנסות על-ידי חיות אדם במנהרות החשכה בעזה תחתית. שר המורשת, אתה ביישת את מורשת ישראל בסדר העדיפות שלך.