חנוכה נחשב לחג של אור. בכל חלון עומדת חנוכיה דולקת, הרחובות מוארים, הילדים צוהלים - חופש מבית הספר, סופגניות עם ריבה טעימה ו"דמי חנוכה" (מנהג ממקור לא ברור...) עושים את האור בעיניהם. האור מנצח את החושך של הימים הכי קצרים בשנה. האם באמת אנחנו חוגגים בחנוכה את ניצחון האור על החושך? או שמה... ניצחון ה"חשכות" על ה"נאורות"?..
מסיבה כלשהי, הישראלים החילונים תופסים את חג החנוכה כחגיגה של ניצחון תנועת השחרור הלאומית של עם ישראל על הכובשים היוונים. פרשנות זו אינה מסבירה כמובן את המנהגים של החג ואינה תואמת לעובדות היסטוריות ידועות למדי. העובדות הן שבימי קדם נקבעו כמה חגים לזכר הניצחונות הצבאיים של החשמונאים על היוונים, אבל כולם בוטלו לאחר חורבן הבית השני. ובאמת, איך אפשר לחגוג ניצחון צבאי על הריסות ואפר של המולדת שנחרבה על-ידי האויב? אבל חג החנוכה נשאר, כי הוא לא היה קשור לניצחונות הצבאיים. חג זה היה דתי, והוא נקבע לזכר נס פך השמן - אולי הנס הגלוי האחרון שזכינו בו בהיסטוריה שלנו עתירת הניסים.
על מה נלחמו החשמונאים? מדוע דווקא משפחת כהן גדול הובילה את המרד? לצערי, אין לי מושג מה אומרים על זה בבתי הספר החילוניים (אם בכלל אומרים משהו), אבל התלמוד מדבר על זה בהרחבה. החשמונאים נלחמו על הזכות לקיים את המצוות שאסרו הכובשים היוונים: ברית מילה, שמירת שבת, קידוש החודש ולימוד תורה. היו כמובן גם גזירות אחרות, פחות קשורות לדת. אבל על הדגל של החשמונאים הייתה הסיסמה: "מי לה׳ אלי!" - קריאת משה רבינו אחרי חטא העגל, סיסמה של מלחמת דת. במושגים של זמנינו - "ג'יהאד"...
גם שם החג מדבר בעד עצמו. "חנוכה" פירושו "הכנה לקיום היעוד", "הכשרה" (אותו השורש במילה "חינוך"). השם ניתן לחג בשל העובדה שנס פך השמן התרחש במהלך חנוכת בית המקדש, מרכז עבודת ה׳ של עם ישראל, אותו חיללו היוונים והחשמונאים חנכו מחדש (הכשירו להקרבת הקורבנות) אחרי שחרורו.
אבל אולי החשמונאים נלחמו למען פלורליזם דתי, למען חופש המצפון? יטענו את הטיעון האחרון שלהם הליברלים הישראלים (ובאמת ראיתי אמירות כאלו בתקשורת הישראלית). ובכן, כמובן! האם אתם זוכרים מכובדינו לוחמי חופש המצפון באיזה אירוע התחיל מרד החשמונאים? אזכיר לכם. הוא התחיל בכך שהזקן מתתיהו החשמונאי רצח את אחד מבני כפרו שעמד להשתחוות לפסל. התקרית אירעה לעיני החיילים היוונים, ולכן לא נותרה למתתיהו ולמשפחתו ברירה אלא לברוח להרים, ומשם לזעוק לאחיהם: "מי לה׳ אלי!"
אוי, אז מה זה בעצם אומר? יוון הנאורה, הנלחמת נגד חשכות ובורות, נגד כפיה דתית... הרי איש לא איים על חייהם של יהודים, להפך, הציעו להם ניכוס תרבותי הדדי - אולימפיאדות משותפות וכן הלאה... "אתם לנו - 'תרגום השבעים', אנחנו לכם - פסל נאה לבית המקדש שלכם"... היהודים ערכו נגדם "ג'יהאד"?.. וזה מה שאנחנו חוגגים?!.. תירגעו, רבותי הליברלים. אנחנו לא חוגגים "ג'יהאד". יהודים מעולם לא נלחמו למען המלחמה עצמה ואפילו לא למען הניצחון. יהודים נלחמו למען הערכים ההומניסטיים (או, מזור לנשמה!).
הערכים שהעניקה למין האנושי תורתינו הקדושה
הפילוסופיה היוונית (ליתר דיוק, פלטוניזם) עצרה את התפתחות הציוויליזציה לאלפיים שנה. עוד לפני אפלטון היוונים ידעו לבנות בנייני פאר עם קישוטי אבן יפהפיים, להרכיב ספינות חזקות וכו', אבל אפלטון הסביר להם שכל התופעות של העולם הזה הן סתם אשליה. יש עולם האמת, אמר אפלטון, וכל מה שיש לנו בעולמנו הן רק צלליות חיוורות של העולם ההוא. פילוסוף אמיתי לא צריך לבזבז את זמנו היקר על הצלליות. הוא חייב להבין את האמת. אבל מי יוכיח שמה שפילוסוף כזה או אחר הגה זו האמת? אין כל צורך להוכיח. הקריטריון היחיד לאמת, לפי אפלטון ומעריציו, הוא יופיה של התיאוריה, ההיגיון הפנימי שלה. ואחרי שתיאוריה מסוימת התקבלה כ"יפה" ו"אמיתית", ניתן לרצוח בעדה עמים שלמים, להעלות את הכופרים בה על המוקד ולהכריז על כל תיאוריה אחרת שהיא מעשה שטן. לא פלא שהפלטוניזם הפך לבסיס הפילוסופי הרשמי של הנצרות בימי הביניים, והשפיע רבות גם על החשיבה הדתית המוסלמית.
בזמן שתלמידי אפלטון חיפשו את מהות הדברים תוך ויתור על העולם החומרי חסר הערך, תומכי דיוגנס הטיפו לסגפנות וטענו כי אין הבדל בין אדם ל... לא, לא קוף - לכלב (הם כינו את עצמם ציניקנים, או קיניים, מלשון המילה היוונית kinos - כלב), חסידי טיסיאס התאמנו ברטוריקה ומעריצי קסנופון למדו לחנך את נשותיהם ועבדיהם מתוך ספרו "ניהול משק הבית" - הפילוסופים היהודים, המתאספים בבית המדרש במסירות נפש לאחר יום עבודה קשה, התבוננו בחוקי הדיפוזיה ואבסורבציה (חדירה וספיגה של חומרים) על-מנת לדעת בדיוק באיזה מרחק מאדמת השכן מותר לשפוך נוזלים רעילים כדי לא לפגוע בנטיעות של השכן; למדו פסיכולוגיה כדי לדעת בדיוק איזו צורת סיוע ("צדקה") הכי פחות פוגעת מבחינה פסיכולוגית באדם עני (ואתם יודעים מה המסקנה? לעזור לו למצוא עבודה, כדי שיתפרנס בכבוד בכוחות עצמו); חקרו התנהגות של בעלי חיים כדי לדעת בדיוק על איזה נזק שנגרם על-ידי בעל חיים ביתי צריך להעניש את בעליו, ובאיזה נזק בעליו אינו אשם; צפו בתופעות המטאורולוגיות כדי לדעת בדיוק באיזה צד ובאיזה מרחק מרכוש זר או ציבורי ניתן למקם תעשיות המזהמות אוויר וכדומה. כל אלו ועוד דיונים רבים דומים נכללו בהמשך ב"תלמוד".
בזמן שאצל כל העמים האחרים, ללא יוצא מן הכלל, המניעים של התפתחות המדע היו החשק לחיות ביתר נוחות ולנצח אויבים בצורה יותר יעילה, אצל עם ישראל המדע התפתח בזכות החשק ליצור את החברה הכי צודקת ומוסרית - במילים אחרות, למלא את רצון הא-לוקים.
הרבה מאות שנים לפני יצירת לוח השנה היוליאני, לעם ישראל כבר היה לוח שנה משלהם, שלא השתרש לא אצל היוונים ולא אצל הרומאים, כנראה בגלל שחכמיהם חשבו שהוא יותר מידי מסובך. אבל אילו חכמי יוון היו שואלים איכרים פשוטים או בעלי מלאכה חסרי השכלה, אלו היו מקבלים את הלוח היהודי בהערצה רבה. העניין הוא, שהלוח היהודי מורכב וקשה למחבריו, אבל קל ביותר למשתמשיו - אנשים פשוטים, במיוחד בתנאים עתיקים, כאשר אי-אפשר היה להדפיס אותו ולתלות על הקיר.
כל רועה בערבה, המתבונן בשמיים עם עלות השחר או בערב, יכול לדעת עם דיוק מספיק את היום הנוכחי בחודש לפי הירח, ובו בזמן קיים תיאום כל כך מדויק בין לוח הירח והשמש מבחינה מתמטית ואסטרונומית, שבמהלך 3.5 אלף שנות קיומה של מערכת החישוב הזאת היא לא סטתה מהעובדות בטבע אפילו ביום אחד! היא גם אינה יכולה לסטות אפילו תיאורטית, הודות לשיטת "קידוש החודש" על-ידי הסנהדרין, הקובעת ראשי חודשים ושנים מעוברות דה-פקטו (למעשה, לפי הראיה), בנוסף לחישובים מתמטיים. כשהיוונים ה"נאורים" גזרו על קידוש החודש, הם נהגו כמו האינקוויזיטורים של ימי הביניים שהעלו על המוקד מדענים פורצי דרך בתחומם.
לשום עם מהעמים הקדמונים לא היה כזה דבר "יום חופש שבועי". אלה שנאלצו לעבוד עבדו עד כלות הכוחות ואלה ש"זכו" בחיי בטלה ועושר החזיקו עבדים, אריסים וצמיתים שעבדו עד כלות הכוחות. יום החופש התקבל והופץ בעולם על-ידי הנוצרים שאימצו את הרעיון מהיהודים, אך גם הם לא הצליחו לתפוס את כל ההומניזם והמשמעות הפילוסופית של "יום החופש המוחלט" של עם ישראל שבו לא רק אזרחים חופשיים, אלא גם עבדים ואפילו בהמות המשק מקבלים מנוחה! מדוע אסרו היוונים לשמור שבת תחת איום מוות? היהודים לא עבדו עבורם פיזית, רק שילמו מיסים, ושילמו בצורה מסודרת למרות השבת. האם עצם העובדה שמישהו מנסה להיות טוב יותר פועלת על "נציגי הקידמה והיופי" כמו סמרטוט אדום מול שור?
והרצון של הכובשים היוונים לאסור את לימוד התורה הוא בכלל יוצא מכל גדר ההגיון. עם ישראל באותם ימים נחשב, ולא בכדי, לעם של פילוסופים (תייר אחד באותם הזמנים אף כתב בזיכרונותיו כי "לפילוסופים בסוריה וסביבתה קוראים יהודים"). ליוונים היו גם אסכולות פילוסופיות מפורסמות. למה לא לנסות ללמוד מפילוסופים יהודים, או לפחות לנסות "להביס" אותם בטיעונים מוחצים? האם ייתכן שעם שבאמת מעריך חוכמה ותבונה יאסור וירדוף אסכולה פילוסופית מסוימת רק בגלל שמסקנותיה אינן עולות בקנה אחד עם המסקנות שלהם? ההסבר ההגיוני היחיד על ההתנהגות הכובשים היוונים הוא רצונם להשמיד את עמנו לאו-דווקא פיזית אלא אידיאולוגית, להביס אותנו מבחינה השקפתית. ובשביל זה, כך מסתבר, ליוונים המסכנים לא הספיקו אפלטון ודיוגנס. הוצרכו התליינים ופילי המלחמה.
בכתבי חכמי ישראל, הסמל של התרבות "הנאורה" של יוון העתיקה הוא נמר. המאפיין העיקרי של נמר - עזות, חוצפה. ה"נמר" תמיד צודק; כאשר מוכיחים לו את ההפך, הוא משתמש בטיעון של כוח, ושום כתם מכתמי פרוותו לא "מסמיק". אם המערכים התיאורטיים שלו לא עומדים במבחן המציאות, זו בעיה של המציאות. אם קהילה כלשהי חיה לפי חוקים משלה שאינם משתלבים בתמונת העולם של ה"נמר" ואינה מוכנה להכפיף את השקפתה להשקפת הנמר - הקהילה הזו תימחץ. אלא אם כן יתברר שהיא מונעת על-ידי משהו חזק יותר, בלתי מנוצח יותר, נצחי יותר מאשר עזות.
למרבה הצער, ההיסטוריה חוזרת על עצמה. אנחנו חווים עכשיו בדיוק את אותו קרב קיומי שחוו אבותינו הקדושים ועמדו בו בכבוד. אנו מתמודדים עם אותו "נמר", רק בלבוש מודרני: במסווה של פונדמנטליזם איסלאמי, בדמות האליטה הישראלית השמאלנית, בצורות של ליברליזם בינלאומי וגלובליזם. והמשימה שלנו היא להגן על הערכים שלנו, לשמור על עצמנו השקפתית. תורתנו שוב מאירה את דרכנו, כמו בימים ההם.