אין כמו מס הסוכר להדגים את הפער בין הקשקושים של בצלאל סמוטריץ' ("תקציב אחראי", "מנועי צמיחה", "כולם נושאים בנטל") לבין המציאות. ביטול מס הסוכר מגדיל את הבור בתקציב - לא רק אובדן ההכנסה מהמס אלא ההשלכות היקרות של הטיפול הרפואי בחולי הסוכרת. החלטה של שר אוצר, או נכון יותר הכניעה של שר האוצר לאינטרסים של החרדים (ולכן של נתניהו), כניעה שלא רק פוגעת בכלכלה אלא גם הורגת בני אדם (ונדמה לי שמוות של יהודים מטריד את סמוטריץ' ואולי לא). אבל השרידות הפוליטית חשובה מהכול. וכמו שאין לממשלה הזו עניין בהצלת החטופים, גם אין לממשלה עניין בשיפור בריאות הציבור. פגשתי את סמוטריץ' לבקשתו מיד עם הקמת ממשלת הזוועות וכניסתו למשרד האוצר. הפגישה הייתה במשרדו בכנסת, בגלל הצבעות חשובות. ואכן, כשעה לאחר שהתחלנו לשוחח (לימדתי אותו כלכלה עם דגש על מדיניות שניתן ליישם לטובת הציבור בישראל) הוא נקרא להצבעה. הוא ביקש שאמתין לו - הוא כבר חוזר. והוסיף שיש במשרד מקרר עם שתייה קלה ואני מוזמן להתכבד. השבתי לו שאני לא נוגע ברעל הזה, ולשנינו היה ברור שאני מתייחס להצהרה שלו שהוא כבר מבטל את המס על שתייה מתוקה. הוא השתומם. איך יכול להיות שאני, שמאמין בקפיטליזם וחופש כלכלי, תומך במס הסוכר. השבתי לו שכל עוד מערכת הבריאות ציבורית, זכותה המלאה של הממשלה, חובתה אפילו, לפעול לצמצום הנזק הבריאותי. והוספתי גם פנייה "לנפש היהודית" - ביטול המס יהרוג בני אדם. זה כבר הטריד אותו והוא אמר לי שאכן רצוי למסות סוכר ולהציל חיים, אבל המס הספציפי הזה (שהטילו בממשלת השינוי) הוא לא מוצלח. הוא, סמוטריץ, יבטל אותו ויחליפו במס חכם יותר. נדמה לי שבעודו רץ להצבעה אמרתי לו שמוטב קודם לבוא עם תחליף ורק אחר כך לבטל. בזה הסתיימה הפגישה שלנו (ההצבעה התארכה, הוא התקשר להתנצל, ואני כבר הייתי מחוץ לכנסת). משאיר לספקנים לקרוא לבד על נזקי הסוכר, על העלות של הסוכרת, ועל האפקטיביות של המס בצמצום צריכה של משקאות מתוקים. ולחשוב שמותר לסייע להורים חסרי אחריות לשמור על הבריאות של הילדים שלהם.