עוד ועוד דיווחים מסוריה - שלא מגיעים כמעט אף פעם, אגב, מהתקשורת הישראלית - צריכים לעורר אי-נחת משמעותי בציבור הישראלי ביחס להרפתקה של ממשלת נתניהו בחזית הצפון, אך עוברים בשקט מדאיג. זו לא רק הבחירה המודעת להפר את הסכם הפרדת הכוחות באמצעות כניסה קרקעית לתוך שטח סוריה (להבדיל מההחלטה להשמיד את מערך ההגנה האווירית הסורי, שאין מי בישראל שיטען נגדה - ובצדק, בהתחשב באיום האירני ממזרח). זה גם לא הפוטו-אופ השפל של נתניהו וישראל כ"ץ עטויי היוניקלו והמאוגפים באלופי המטכ"ל בחרמון הסורי, שכעת מתברר שישראל לא בהכרח ערוכה לאחזקתו במהלך החורף הקשוח בגובה 2,800 מטרים מעל פני הים. זו ההחלטה להעמיק, עקב בצד אגודל, את החדירה לעומק סוריה לרבות עריה וכפריה, להוסיף לה השתלטות והתבססות במוצבים סוריים מצופי חלודה ובלתי מתוחזקים ובפאתי ערים; ולבצע פטרולים, התנגשות והתגוששות עם אוכלוסייה מקומית שזה עתה חגגה שחרור מרודן רק כדי לקבל צבא כובש על אדמתה, והעסקה מיותרת של כוחות שצה"ל הדל בכוח-אדם בוודאי היה יכול להיעזר בהם בגבולות פעילים יותר (לבנון, עזה, יהודה ושומרון). מיותר לציין שכל אלה לא מסייעים גם לתדמיתה של ישראל בעולם, מעידים בפעם המי-יודע-כמה שפניה לא לשלום או הסדר אזורי כי אם למלחמת נצח וכיבוש מתמשך של שטחים בכל החזיתות, ומשרתים בעיקר את האינטרס של בנימין נתניהו לחדש את מעמדו כ׳מר ביטחון׳ שסבל השמדת ערך דרמטית ב-7.10 (ומאז הוא עמל לשקמו). הדיווחים מאתמול והיום על-כניסת כוחות צה"ל לעוד ערים - ג׳בתא אל חשב וקוניטרה (שתיהן באזור החיץ, בניגוד לשטחים רבים שצה"ל כבש מאז המהפכה בסוריה) אמורות להעסיק את כולנו, בין אם ילדינו, אחינו או חברינו נמצאים כעת במוצבים בגולן הסורי ובין אם אנחנו ׳סתם׳ מתפללים לסיום המלחמה והשבת החטופים. אותו כנ"ל הדיווחים על "שגרה מבצעית ירודה", על כך שחיילי צה"ל עסוקים בתיקון תשתיות שצה"ל עצמו הרס בשוגג וכן הלאה. מי שרוצה להתערב בסוריה בהחלט יכול וצריך לעשות זאת - למשל באמצעות סיוע לכורדים, בני בריתנו לאורך שנים, שנמעכים תחת כוחות הכיבוש הטורקים המתקדמים בצפון המדינה; דרישה להבטחת שלומם של הדרוזים אחינו, משני צידי הגבול; הושטת יד (לפחות רשמית) לדיאלוג עם המשטר החדש, שישיב על-כנו את הסכם הפרדת הכוחות בתיקונים נחוצים שישראל דורשת (למשל ביחס לחרמון הסורי או לסכרי הירמוך הסורי שמזין את הירדן שלנו) בחזקת כבדהו וחשדו; באמצעות הצהרה רשמית לפיה ישראל תסכים לסגת מסוריה, כמו גם מלבנון ועזה, במסגרת הסכם נורמליזציה עם סעודיה ומדינות נוספות שיכיל גם הצהרה ישראלית רשמית בעד שיבה למו"מ לקראת שתי מדינות. עוד ועוד שטח, אוכלוסייה ותשתיות סוריות שנופלות תחת שלטון ישראלי בלי תכלית אסטרטגית ברורה, בלי חזון ארוך טווח והכי חשוב - בלי שהציבור הישראלי יידע בכלל מה קורה בגבול הצפוני והמזרחי ביותר של המדינה - זו לא רק טעות, אלא בכייה פוטנציאלית לדורות.