בשנת 2010, בעקבות אירועי המשט והסגר על עזה, נשא השר דאז בני בגין נאום בכנסת, שבו הוא הביע התנגדות לדרישות האופוזיציה להקמת ועדת חקירה, שתבחן את שיקול הדעת של שרי הממשלה בעניין אירועי המשט והסגר.

להלן ציטוטים מתוך נאומו של בני בגין בכנסת באותם ימים:

• "אני חושב שאין אחד בבית הזה שהיה רוצה לראות מצב שבו יש ל"חמאס" יכולות נכבדות לחמש את עצמו... אפשר לומר שיש הסכמה רחבה בציבור, או בבית הזה, שאכן הסגר הימי על עזה מוצדק. הישות הפוליטית בעזה הוכרזה ישות עוינת על-ידי ממשלת ישראל בספטמבר 2007 - על-ידי הממשלה הקודמת.
  מובן מאליו שאין סגר יעיל ללא אכיפתו. אם הסגר מוצדק, אכיפתו מוצדקת. על כך אני חושב - גם על כך - הסכמה רחבה בציבור ובבית הזה; כדי לאכוף באופן מוצדק את האכיפה של הסגר בשבוע שעבר, הוטלה המשימה על צבא-הגנה לישראל. הצבא איננו ממציא משימות בעצמו, הוא סר למרותה של הממשלה. את המשימה הזאת הטילה עליו הממשלה. הייתי בין השרים שעמם נועצו לפני הפעולה, המלצתי על כך, אני רואה עצמי כאילו הייתי המנחה היחיד של צבא-הגנה לישראל בפעולה זו.
  על-פי חוק ועדות החקירה, מינוי על-ידי נשיא בית המשפט העליון...יש הסכמה רחבה לא להביא בפני פורום כזה את לוחמי צה"ל. יש בהמשך לכך הסכמה רחבה בציבור ובכנסת, שלגבי הפעולה הצבאית עצמה יש להסתפק וניתן להסתפק בתחקיר הצבאי שלנו, של צבא-הגנה לישראל. יש לו מסורת, לא קצרה, של עצמאות, של כנות הלוחמים בעת התחקיר. יש לנו אמון מלא בתחקיר צה"ל.
  נשמעים קולות...שצריך להקים ועדה כזאת על-פי חוק ועדות חקירה, במתכונת המעניקה לוועדה שיניים, לא נטולת קפאין, לא דיאטטית...
  אני מבקש להביא בפניכם את התרשמותי החל מצהרי היום של אותה פעולה, כי לא מעטים מבין אלה הדורשים חקירה כזאת כבר חרצו את הדין... אם אתם כבר יודעים, מדוע אתם עכשיו מבקשים חקירה?...
  בדיון הציבורי בימים האחרונים הועלו טענות כאלה ואחרות לגבי שיקול הדעת של הדרג המדיני...
  אני רק מבקש לומר שזה אכן התחום הנכון, התחום הציבורי - בעיתונות, כאן בכנסת, בציבור בכלל, בקבוצות דיון - התחום הנכון לדון בו בשאלת שיקול הדעת של שרי הממשלה, ואני בתוכם. זה התחום הנכון. לא ועדות.
  יש שתי ועדות המוסמכות, אכן, לדון בשיקול הדעת של הממשלה ושריה, ולהסיק מזאת מסקנות; הוועדה האחת - בת 120 חברים כאן בכנסת. אם יעלה הרצון מלפניה תוכל הוועדה הזאת להסיק מסקנה ולהביע אי-אמון בממשלה, ולהביא להחלפתה. יש עוד ועדה המוסמכת לדון בשיקול דעתה של הממשלה. היא מונה כמה מיליוני בוחרים, והיא יכולה לדון את הממשלה לכף זכות או לכף חובה, על-פי שיקול דעתה, ביום הבחירות. שיקול דעת איננו נושא לוועדות.
  יש אנשים שרואים את זה משום מה אחרת. אי-אפשר, ולא נוכל, לנהל מדינה - שום ממשלה לא תוכל לנהל מדינה - אם ועדה כלשהי, מוסמכת, מכובדת, תדון בשיקול הדעת, אלא אם כן - לא שמעתי את זה עד היום - יש חשד, למשל, לגבי, שבעת שאני מפעיל, או הפעלתי, שיקול דעת, היו לי גם שיקולים זרים, שאינם ממין העניין".
  עד כאן מדבריו של השר בני בגין בכנסת.
  יטען הטוען, שעמדתו של השר בני בגין אינה מנותקת מדוח ועדת כַּהַן (סברה ושתילה) שהטילה "מידה מסוימת של אחריות" על אביו, ראש הממשלה דאז, מנחם בגין. הביקורת שהוועדה מתחה על תפקודו של מנחם בגין כמובן שפגעה בו קשה מאוד.
  כאשר ועדת חקירה ממלכתית, שבראשה נשיא בית המשפט העליון, מטילה על מנהיג בדמותו של מנחם בגין "מידה מסוימת של אחריות" לטבח - יש בכך, בוודאי בראייתו של בגין, משום הטלת כתם אישי עליו - בוודאי כך כשהדבר עלול להיתפס מבחינה ציבורית והיסטורית - לא ככתם משפטי גרידא אלא כתם מוסרי.
  אבל, במיוחד פגעה ועדת כַּהַן בראש הממשלה בכך, שלמעשה היא לא נתנה אמון בעדותו בפניה, וזאת - בקביעתה כי: "אין ביכולתנו לקבל את דברי ראש הממשלה שסכנה כזו (סכנת הטבח) נעלמה מדעתו כליל".

ואכן, באחת מישיבות הממשלה שהתקיימו בעקבות דוח הוועדה אמר בגין כך: "אני יכול לומר באוזני כל חברי הממשלה - עם כל הכבוד לוועדה, אף על-פי שהיא אמרה שהיא לא מקבלת את דברי..." ובכן, התיתכן פגיעה קשה מזו באישיותו של מי שכבודו ואמינותו הם ציפור הנפש שלו? על הסבל הרב שנגרם לראש הממשלה מידיה של ועדת כַּהַן - ניתן ללמוד מהפרוטוקולים של ישיבות הממשלה שהתקיימו בעקבות דוח הוועדה. בגין דיבר בישיבות על החקירות בוועדה שהן כדבריו "עולות ביסורים", ועל כך ש"אלה היו הימים הקשים ביותר שהיו, אני מניח, שלכל אחד מאתנו". ברור מאליו שבני בגין "שמע בבית" בזמן אמת על כל הסבל והייסורים שעברו על אביו באותם ימים. וברור גם מאליו, שהאב "הוריש" לבנו את "הבטן המלאה" שהייתה לו כלפי ועדת החקירה. על-רקע כל אלה ניתן אפוא לראות את דבריו של בני בגין מעל דוכן הכנסת - באשר לסמכויותיה, ולטענתו העדר סמכויותיה, של ועדת חקירה כלפי חברי הממשלה. מבחינתו של בני בגין ניתן לראות בדבריו מעין "התחשבנות" עם הדוח ועדת כַּהַן כשלושים שנה קודם לכן.