כשאני רכון על המקלדת ומקליד את הגיגי על פרשת השבוע, אני חש עוצמת פער בין הדמויות הנשיות הצעקניות והרדודות בכנסת ישראל כמו מאי גולן וטלי גוטליב ובין שלל העוצמות הערכיות והמוסריות של שש הנשים המופיעות בפרשת השבוע שלנו, פרשת "שמות". חברות הכנסת מאי גולן וטלי גוטליב מייצגות מפלגה, הנושאת על נס את ערכי תורת ישראל, אך לפנינו שתי נציגות הרומסות בהופעה מתלהמת וגסת רוח בשיח הציבורי את הערכים המופתיים של ארון הספרים היהודי. כל תרומתן לשיח הציבורי מתבטאת בהנפת אגרוף צעקני ותכנים רדודים. למעשה עולמו האידאי של משה, המנהיג שחילץ את עם ישראל מעבדות בארץ מצרים לחיי חרות בארץ ישראל, עוצב על-ידי שש נשים, שהן גיבורות הפרשה הראשונה בספר שמות. זו פרשה המגוללת את תרומתן הייחודית של שש הנשים לעולם הערכים של הילד משה ותהליכי התבגרותו. מי שלימים יהיה המנהיג, שיוציא את בני ישראל מעבדות מצריים לחיי חרות בארץ ישראל. בפרשה זו נפגוש שש דמויות מרשימות. נפגוש את שתי המיילדות, פועה ושפרה, הפועלות בניגוד להוראה האכזרית שיצאה מבית המלוכה - לא לתת חיים לתינוק עברי שנולד. נפגוש את יוכבד ובתה מרים, המשוררת הראשונה בתרבות העברית. נפגוש את ציפורה, בת יתרו המדייני, ואת בת פרעה, המחלצת את משה מתהום ההריגה בנהר היאור. לשש הנשים בפרשת השבוע יש מקום מכובד בעיצוב הדמות הערכית של משה, שגדל בחצר מלוכה אכזרית ועוינת למאוויים האנושיים והמוסריים. שש נשים תורמות לעיצוב דמות המנהיג, שינווט את חיי עם ישראל מעבדות בארץ מצריים לחיי חרות בארץ ישראל. מילדותו עובר משה מיד ליד עד שהגיע למרום הפסגה, בה הוא רועה של עם ישראל, שחי במציאות של השפלה ושיעבוד במצרים. משה זכה להיות המנהיג שתרם רבות לחלץ את עם ישראל מביבי השעבוד. עם ישראל עלה על דרך המובילה לחיי חרות מדינית בהנהגת רועה בעל שיעור קומה, שילדותו הראשונית עברה בתיבת גומא ביאור, כשידו הגרומה של המוות אורבת לילד בן שלושה ירחים בתיבה בנהר. הוא גדל בבית של בת המלך פרעה, מלך אכזר, אך את החינוך והטיפול היומיומי מקבל משה מאמו יוכבד ומהנוכחות הקרובה של אחותו מרים. האישה, שעליה אני מבקש להתמקד במאמרי, זו מרים אחותו של משה. זו האחות שעטפה את ילדותו וגוננה עליו. על-פי ספר "שמות" פרק ב', פסוק ד' מרים, אחות משה, מתייצבת לגונן על משה בלכתה על שפת היאור מרחוק "לְדֵעָה מַה יֵעָשֶׁה לוֹ" לילד, שאמו הצפינה אותו ב"תֵּבַת גֹּמֶא וַתַּחְמְרָה בַּחֵמָר וּבְזֶפֶת וַתָּשָׁם בָּהּ אֶת הַיֶּלֶד." (שם פסוק ג') מרים האחות היא זו המגוננת על הילד, עת קלגסות מצרית הוציאה את הצו למיילדות "אִם-בֵּן הוּא וַהֲמִיתֶן אוֹתוֹ...." (שמות פרק א', פסוק ט"ז) על-פי המדרש בשמות רבא א' הנערה מרים התגלתה במלוא שיעור קומתה, כשהתייצבה מול עמרם אביה שגירש את רעייתו, למעשה גירש את אימא שלה. האם יוכבד שהייתה בהריון, החובק בחובו מתנה גדולה אותה היא עתידה להעניק לעם ישראל. עמרם, ששמע את ההוראה המנוסחת לנו בשמות פרק א' פסוק כ"ב - "כָּל-הַבֵּן הַיִּלּוֹד הַיְּאוֹרָה תַּשְׁלִיכֵהוּ", החליט על-פי המדרש שמוטב להתגרש מרעייתו, החלטה שלא יכלה לקבל מרים, הבת הבכירה של עמרם ויוכבד. על כך המדרש מספר היא תקפה את אביה ובנחישות רבה דרשה שיחזיר את יוכבד לביתה. לנוכח מילות תוכחה של הבת מרים החזיר עמרם את יוכבד לביתה, שם ילדה ילד, שעתיד להיות מנהיגו של עם ישראל ויחלצו מעבדות. על-פי המדרש בשמות רבא א' עקשנות מרים מול אביה היא זו שבסופו של דבר עמדה לישראל. מרים בצעירותה היא דמות בעלת שיעור קומה. אך גם כשהיא מתקרבת לגיל שמונים, נראה אותה במלוא שיעור קומתה - כמרים הנביאה, המנהיגה והמשוררת, המצליחה לנצח על אירוע מכונן בחיי עם ישראל אחרי חציית ים סוף. מרים הובילה אחריה את נשות ישראל בתופים ובמחולות - "וַתַּעַן מִרְיָם הַנְּבִיאָה שִׁירוּ ל-ה', כִּי-גָּאֹה גָּאָה סוּס וְרוֹכְבוֹ בַּיָּם" (שמות פרק ט"ו, פסוק כ'). מרים, הבת שגוננה על משה, זוכה להיות מוכתרת כאחת הדמויות המובילות את עם ישראל ביציאה מעבדות מצרים לחיי חרות. ראייה לכך שאפילו הנביא מיכה, שחי מאות שנים לאחר האירוע, מזכיר בפרק ו' פסוק ד' - "הֶעֱלִיתך מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים פְּדִיתִיךָ, וָאֶשְׁלַח לְפָנֶיךָ אֶת מֹשֶׁה וּמִרְיָם". מרים והאם יוכבד במסורת חז"ל מזוהות כמיילדות שפרה ופועה, שבאומץ לב ראוי לכל הערכה ידעו לומר לא לשררה המונרכית במצרים. אין ספק שאם דמויות כאלו הקיפו את משה בבית הנסיכה המצרית, הן הטביעו את החותם של חתירה לצדק. הנסיכה המצרית יודעת שאביה ציווה להשליך ליאור כל בן עברי, ובפרק ב' פסוק ו' היא שומעת קול של ילד בוכה "וַתַּחְמוֹל עָלָיו, וַתֹּאמֶר: מִיַּלְדֵי הָעִבְרִים זֶה" . משה גדל בארמון מלוכה בבית נסיכה מצרית, שכל פועלה מנוגד לצווי ההרג של אביה, שם ספג לתוכו חמלה וקנאות לערכי צדק, ענווה וצניעות. בחצר מלך פרעה, בביתה של הנסיכה המצרית, מופקדות על חינוכו של משה אמו יוכבד ואחותו מרים. קנאות לערכי צדק ראינו במלוא העוצמה בתגובת משה לפועלו של מצרי המכה עברי ופועלו המרושע של עברי כלפי עברי חלש ממנו. נחישות משה לפעול למימוש ערכי צדק גרם למצב שפרעה "יְבַקֵּש לַהֲרוֹג אֶת מֹשֶׁה וַיִּבְרַח מֹשֶׁה מִפְּנֵי פַּרְעֹה" (שמות פר' ב', פס' ט"ו). גם במנוסתו למדיין משה אינו אדיש לנוכח עיוותי דין. הוא פועל במלוא העוצמה לתיקון המעוות במפגש עם רועת צאן מדיינית עת הוא מחלצה מרועים בריוניים. במפגש מוקרנים ערכי אהבה כנה. נישואיו עם ציפורה המדיינית מעשירים את משה, כשגם אביה של רעייתו, הכהן המדייני, תורם תובנות מדיניות מבורכות, עליהן נקרא בהרחבה בפרשת "יתרו". תבורכנה שש הנשים - פועה ושפרה, יוכבד ומרים, הנסיכה המצרית וצפורה בת יתרו הכהן המדייני. כל אחת מהן עטפה את משה בחום שהקרין עולם ערכים מוסרי ואנושי, שיהווה בעתיד נדבך קיומי בסיסי בארון הספרים היהודי.