ככה זה לא יכול להימשך. צריך לבנות מחדש את הייצוג הפוליטי של הימין בישראל.
ככה אי-אפשר לנצח, להשמיד את האויב ולאחד את העם. בנייה מחדש של המחנה הלאומי זה צורך אסטרטגי כדי לשקם את החברה הישראלית. הניסוי של "הימין המלא" נכשל. המתקפה שסיכנה את קיומנו הוכיחה את זה מעל לכל צל של ספק. החולשה שלנו בתוך הבית ערב ה-7.10 גרמה לאויב לתקוף. כשאין אחדות יש פירוק.
וכעת, שוב - כמעט אנרכיה, כולם נגד כולם. שר הביטחון נגד הצבא, שר המשפטים נגד מערכת המשפט, השר לביטחון לאומי שולט על המשטרה והיא לא שולטת על כלום. כל המערכות האלה צריכות תיקון מיידי, אבל אין מי שיתקן. הם בעסקי הבריחה מאחריות. ומכאן המסקנה - אחרי הבחירות הבאות חייבים ממשלת אחדות ציונית. ערכים משותפים על התיישבות, קליטת עלייה, הגנה על המולדת.
תומכי הקואליציה לשעבר הם נקודת ההכרעה, הגורם הכי חשוב שיקבע את שיקום מדינת ישראל. מה שנמצא כיום בכנסת הוא בדיחה במקרה הטוב ונזק לעתיד המדינה במקרה הרע. לא משנה מידת הפופולריות של בנימין נתניהו שבצילו הם חוסים, האמת חייבת להיאמר. ככל שעובר הזמן מה שמתגלה לעין הם אנשים לא ראויים, מסואבים, רקובים, שלא אכפת להם מכלום. נכון, לא כולם, לא באותו אופן, אבל זה הקול ששולט.
הפער בין מה שאני מכיר ורואה במילואים לבין מה שמתרחש שם כואב בי. גבורה עילאית של עם ישראל בשדה הקרב, מסירות שאין כמוה. אין שום אפשרות מבחינתי לקבל את זה שהייצוג שלהם בכנסת ייראה כך: שכל מה שיצא זה ההפך הגמור. לא מוכן לשמוע "אבל השמאל", "אבל ההם". זה נכון שיש מספיק דוגמאות לריקבון שם, זה נכון שכל המערכת חולה, אבל זה לא תירוץ. מי שבשלטון, והיה בשלטון בשנת המחדל הכי גדול שהיה פה, לא יכול להטריל את המדינה. בטח לא עכשיו.
אסור שגלית דיסטל ואמסלם יהיו "הימין", שגולדקנופף ופינדרוס יהיו "הימין", שעמדות שמרניות זה טלי גוטליב וניסים ואטורי. כך מעוותים מציאות, מנציחים כישלון. אי-אפשר אחרת בפוליטיקה? זו רק טענת הקונספציה. מפלגת שלטון לא צריכה להיראות כך. זו לא דרך הטבע או גזירת גורל. היחס לפוליטיקאים כאל ליצנים שלא צריכים להוביל תהליכים הוא חלק מהמחדל שהוביל אותנו ל-7.10. כמו קונספציית ההכלה של חמאס, הצבא הקטן והחכם, או השקר רב השנים שאין צורך בגיוס חרדים.
התפיסה השמרנית היא זו שצריכה להוביל את המדינה, אבל כשהנציגים שלה נראים ככה אי-אפשר לעשות דבר. לא רפורמה משפטית, לא להגדיל את הצבא כדי להגן על המולדת, לא התיישבות, לא החזרת המשילות וגם לא למשול. תראו את מבחן התוצאה.
מפלגת השלטון חייבת להיות כזו שיודעת להגיד מי אנחנו ולא רק "נגד מי אנחנו". להוביל, להנהיג, לשמש דוגמה אישית. לא הגיוני שמשפחתו של ראש ממשלה יורדת מהארץ לחודשים במקום לשמש דוגמה אישית ולהתגייס. לא ששרים וחברי כנסת יתעסקו בעצמם וברשתות שלהם במקום במלחמה. לא העסקה של חברים ותשלום פיקטיבי, או קריאות לאנרכיה. לא שר ששולח חיילים להלחם ולא ישלח את בני משפחתו.
לא סביר שיברחו ממשפחות שכולות, מהתמודדות עם משפחות חטופים, לא הגיוני שרובם בורחים מאזורי הקרבות כבר שנה ושלושה חודשים, מפחדים מתמונות גרועות. מפחדים ממוסדות המדינה, מהאליטות, מהשמאלנים, מהשופטים, מהקצינים, מלעסוק בנופלים או לבקר את אלפי הפצועים. כל היום עסוקים ב"אויבים מבית" במקום באויבים מבחוץ, כי לא נמצאים בשדה הקרב. כדי לשקם את המדינה צריך הנהגה, לא כבשים.
לא תהיה עוד הזדמנות כזאת לתקן עיוותים של שנים. הם מכשול, מפריעים למדינה לפרוח. זה לא ימין, ונגמרו הימים שאפשר להתעלם כי יש דברים חשובים יותר. יש לכולנו אחריות שהתקווה תנצח.